לקח טוב י

הקדמה

הפעם יודו לד' כל רגשי נפשי. אף מעמקי רוחי תהלה יעריכו לצור קדושי. עלי הפליאו חסדו עמדי מעודי. ועד היום יחזיק בידי. להיות חכמת חכמיו הגיון לבי. בדבריהם אתבונן שחרי וערבי אף עט סופר קוני ברחמיו חנני. לחרות על הלוח את אילדי רוח הגיוני. ועד הלום הביאני. וזה היום הגיעני. יום צאת ספרי הנוכחי לאורה. אשר על ענינים כלליים בהלכה ישא מדברותיו. ועלי רחבי התלמוד בעזה"י נעו נפוצו מעגלותיו. ורוב ענינו לספק ספקות שרשיות בתורה. ולהראות מקור להנה בפנות הש"ס בבלי. כפי כחי וחילי בעזר חי גואלי. והנה נא דרכי לכתוב בחתימת כל מאמר כי באתי אך להעיר כי לא אוכל התאמר. כי דבר מה מדברי באו"ר ברו"ר חי"ל נכונים יאיר. כי מלבד קוצר המשיג של אנוש אנוש כמוני. ורשת השגיאה הפרושה עלי כל יושב בשבת תחכמוני. גם אם חכם יהי כדרדע והימן. הנה גם המון עברות ובגידות הזמן. העוטרות מכל עבר ופנה. הלא יחשיכו כל מאורי בינה. הרחמן ישפות שלום לנו באותיות תבואנה. וצאת שאר חדושי לאורה מהר עיני תחזינה. ובראשם ספרי אתוון דאורייתא אשר שמתיו זה זמן על יד איש זולתי להדפיסו. והוא דומה לספרי זה במהותו ואיכותו ותבניתו. ואך מעט ממנו בכמותו. ועל הכל לו ית' התהלה והתודה כי הוא אלקי הרוחות הנותן חכמה בטוחות ואליו כפי שטוחות. להוציא לרוחות. נפשות נאנחות. ושנית מהרה יגאלנו ברב שמחות. אכי"ר

והנה נא נתחדשו לי עוד איזה הערות בעניני ספרי זה אחרי תתי גם ההוספות שבסוף הספר לבית הדפוס ואלה המה א) מ"ש בכלל ג' דבתרומה טמאה הואיל והטומאה היא סבת האיסור לכן בהסתלק הטומאה יסתלק גם האיסור ע' לשון הירושלמי יבמות פ"א ה"א ופ"ב ה"א כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור וגוף הספק אשר דנתי בו שם בענין היכא דיש בדבר טומאה ואיסור אם תלוין המה זה בזה ובהסתלק האחד יסתלק השני ג"כ עי' ירושלמי נזיר פ"ו ה"א תמן דבר שיש בו איסור וטומאה מקום שבטלה טומאתו בטל איסורו כו'. ב) מה שכתבתי בכלל ו' אות ג' דמדליק בע"ש אין חייב לכבות בשבת משום דבשעה שהדליק בהיתר הדליק שלא הי' מוזהר אז עדיין על ההבערה בשבת וחיוב לעשות מעשה לבטל מלאכה איננו בשבת עש"ה בארוכה עי' בר"ן שבת שלהי האורג שכ' וז"ל א"נ כגון שהי' צבי קשור בבית זה ונעל שאע"פ שניתר הצבי אין אומרים לזה שיפתח את ביתו כדי שיצא הצבי כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל עכ"ל. ג) מה שדנתי בכלל ח' אי שייך לא פלוג בדאורייתא עי' תוס' זבחים ז' ב' ד"ה ריצה דאהא דאמרי' התם דהא דחטאת קודמת לעולה היינו משום דחטאת פרקליט (מכפר) ועולה דורון ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו כתבו הם ז"ל וז"ל אע"ג דאיכא עולת יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כו' אפ"ה חטאתם קודמת לעולה דלא חילקה תורה עכ"ל. ד) מה שהעליתי בכלל טו"ב דב"ש וב"ה פליגי בסברא אם אפשר לטפל שיהי' חמור מן העיקר דלב"ש אפשר כו' ולב"ה אי אפשר כו' עש"ה. מצאתי עוד ראי' מכוונת לזה מדברי הירושלמי יבמות פי"ג ה"א דביש ס"ל שם במשנה דקטנה ממאנת רק בבעל אבל לא ביבם וב"ה ס"ל דממאנת גם ביבם וקאמר שם בירושלמי מה טעמון דב"ש בעלה שנישאת לו לרצונה ממאנת יבמה שנפלה לו על כרחה אינה ממאנת מה טעמון דב"ה אם בעיקר היא ממאנת לא כל שכן ביבם (אם בבעל שהוא עיקר ממאנת לכ"ש ביבם דאתי' מחמתי'. ק"ע ופ"מ) עכ"ל הירושלמי ומבואר דב"ש וב"ה נחלקו פה בסברא אם אפשר לטפל שיהי' חמור מן העיקר דב"ש ס"ל דאין ממאנת ביבם כיון דהזיקה היא בעל כרחה ואין הסברא נותנת שתוכל למאן בדבר הבא עלי' על כרחה ואין תלוי ברצונה ואף שלפי"ז ימצא שיהיה לטפל חומר מן העיקר שהרי כל עיקר זיקת היבום באה רק מכח הבעל ואלו בבעל עצמה הרי היא ממאנת עכ"ז לא