לחם שמים על פרקי אבות ו:ה

אל תבקש גדולה. כי הרבנות מקברת בעליה. ואמרו הוי קבל וקיים. ולכן אמר יב"פ כל האומר לי עלה אני כופתו ונותנו לפני הארי. ועוד שהרודף אחר הכבוד. הכבוד בורח ממנו (וא"ת הרי אנו רואין בכל יום רודפי שררה מתהללים על תאות נפשם שמשיגים כל מבוקשם. זהו ברשע שהשעה משחקת לו. ובעונות הדור שמצא ב"ח מקום לגבות חובו. כמ"ש פרנס לפי דורו) והבורח ממנו. הכבוד רודף אחריו. א"כ מדוע יהיה רועה רוח רודף קדים. ואם יהא הכבוד ראוי לך. אינך צריך לבקשו ולחזור אחריו. כי הוא ירדוף אחריך. עד שישיג אותך. כמ"ש ב"ע (יומא ל״ח, ב) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך. ואפי' ריש גרגותא משמיא מוקמי. ואין אדם נוגע אלא במה שמוכן לו. ואם אינו מוכן לך. למה תיגע לריק. כי אפי' תשיגהו. יהפך לך לרועץ. פתאום לפתע יבוא שברך:

לעצמך. אע"פ שמנעתיך מרדיפת השררה. זהו כשאינך משקיף על תועלתך והנאת עצמך בלבד. אך כשהוא לצורך ולתועלת הרבים. אזי לא זו שאינו דבר בלתי הגון. לקבל הגדולה. כשבאה לידו ולא ידחנה. אלא שראוי לחזר אחריה. כמ"ש ב"ק (ברכות סג, א) באתר דלית גבר. תמן הוי גבר. וכן שנינו ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. ולא הזהרתיך אלא במקום שיש אנשים או במקום שאין מי שמקבל תועלת על ידך. או כשכל מגמתך אינה אלא לעצמך דוקא. ר"ל להנאתך בלבד. לזה אני מזהירך שלא טוב הדבר לבקש גדולה. וכן אמר הקב"ה למשה. לך רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'. הרי שאין כוונת הגדולה ותכליתה. אלא להנאת הזולת. לא להנאת בעל הגדולה עצמו. וא"כ כ"ש שלא יתכן לו לרדוף אחריה. אם לא במקום שאין איש. כי אז היא הנאת הזולת ועמ"ש בס"ד בסוף פרקין. ובמעלה ל"ד ממ"ח דברים:

ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך. פירוש יותר מהרגלך. לא תחמוד להוסיף עליו. שכל המוסיף גורע. ואמר המשל גמלא אזיל למבעי קרני. אודני דהוו ליה גזזי מניה. אבל הכבוד שאתה למוד ורגיל בו לא תניחהו. והחזק בו. שכך אמרו חכמים לעולם אל ישנה אדם מן הרבנות שלו. ואפי' בשעת הסכנה כמו שלמדנו מחמ"ו. ואמרו במתא שמאי. בלא מתא תותבאי. ורבי הקפיד על בן בוניוס. העשיר שבא לפניו בכלים פחותים. והמקפיד על כבוד גופו העשוי בצלם. בודאי יקפיד על כבוד נשמתו ביותר שהיא בצלם אלהים ודאי. לפיכך יחוש אדם על כבודו הקנוי לו. שלא יהא לבוז. ואמר דוד המע"ה עד מה כבודי לכלימה. כך נ"ל דבר הגון ומתקבל בכוונת בבא זו. ומה שאמרו בו המפרשים. רחוק מכליותי:

עשה. מאהבה. ואף אם שולחנך ריקן. אל ירפו ידיך מלעשות חפצי שמים. בלי שתשקיף לשכר עובר. לכן לא תתאוה לשולחנם של מלכים. ועם שבעלי תורה נקראו מלכים. כמ"ש כי בי מלכים ימלוכו. ומאן מלכי רבנן (מלבד שכל ישראל בני מלכים הם) כי על כן ישיאך יצרך. לומר שצריך אתה להתנהג בנימוסי מלכים. לערוך שולחן מלא דשן. כראוי למעלת התורה. אשר לה המלוכה:

ששולחנך גדול משולחנם. כי על שולחן המלך מה"מ הקב"ה אתה אוכל. כמש"ה וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה':

וכתרך גדול מכתרם. שאין אדם אחר יכול ליטלו ממך. ועוד מלך ב"ו גוזר ומצוה כל זמן שהוא בחיים. כיון שמת. בטלו כל גזרותיו וצויו. אבל מרע"ה. גם אחרי מותו מצותיו עומדים וקיימים. לעד ולעולמי עולמים וכן כל היושבים על כסאו ואשר ירשו כתרו מהחכמים. דבריהם ותקנותיהם אין להם בטול עולמית:

ונאמן בעל מלאכתך כו'. יעוין מש"ל ספ"ב. וכאן נוסיף לקח בעז"ה. לפרשו על פי ענינו. שמדבר מקנין התורה. ירצה ואין לך לדאוג שמא לא תוכל להשיג כתרה. מאחר שכל כך גדול הוא. מי ימצאנו ויבוא עד תכונתו. כי אין קץ לכל עמלו. כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ וגו'. א"כ למה זה הבל איגע. בדבר שלא אוכל להשיגו. לזה אמר ונאמן בעל מלאכתך כו'. כי כתר תורה מונח בקרן זוית. הרוצה לזכות. יבוא ויזכה וישלם לו השי"ת שכר פעולתו. אף שלא גמרת המלאכה המרובה. לא עליך היא לגמרה. שכר פעולתך אתה נוטל מכל מקום כי נאמן הוא בעל המלאכה שאינו מקפח שכר כל בריה. גם יכלול שלא תאמר. שמא לא אזכה להבין מה שאלמוד. לפי טבעי הבלתי מוכן. שכבר נגזר על הטפה. אם חכם. אם טפש. אבל גם זאת הטענה. בטלה. כי תורת ה' מחכימת פתי. יגעת ולא מצאת. אל תאמין. וה"מ לחדודי. לכך אמר ונאמן ב"מ. שישלם לך שכר. זו תורה וזו שכרה. אגרא דשמעתא סברא. לכן מובטח אתה לראות טוב בעמלך. ואף אם לאוקומי אגירסא. סייעתא דשמיא. ולא יועיל השתדלות. מ"מ אין נגרע משכרך מאומה. שהכל לפי העמל והיגיעה. אתה משתכר. ואם אתה שוכח אחר שעשית את שלך. מה איכפת לך. בזה לא הפסדת שכרך. ולא יהא יגיעך לריק. כמ"ש והזהרו בזקן ששכח תלמודו מפני אנסו: