לחם שמים על פרקי אבות ה:ח

אינן מעשרין. שלא לעשר. מ"ש תוי"ט בשם רבו בד"ח דאין התרומה בכלל. לפי שחטה אחת פוטרת הכרי. אינו מובן לי. דא"כ כ"ש שמגיע העונש לבטול התרומה. כיון שיכול לקיימה בכל שהוא. ואינו עושה. הרי זה עושה להכעיס ופשיטא שענשו מרובה יותר ויותר מהמבטל מעשרות. שי"ל אינו עושה אלא מאהבת הממון. ועינו צרה לתת דבר לאחרים (וא"ל שכוונתו שבתרומה גדולה ודאי נזהרין. כאותה שאמרו לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה. כי מי הכניסו בצער הזה. וכי בשביל כך אינו דבר אפשר שיבטלו גם ת"ג) גם מ"ש תוי"ט של"מ כן בגמרא. ר"ל דנקטי נמי תרומות. אני אומר רבותא למדחפיה לרביה בגילא דחיטתא. האיכא למימר דלא כוונו על תרומה גדולה. אלא על תרומת מעשר דהויא דומיא דמעשר. הלכך דברי שניהם רחוקים מכליותי. וסד"ח אין עמדי. רק מפי העתקת תוי"ט אני חי:

ושלא ליטול חלה. מ"ש תוי"ט בשם מד"ש דוקא חלה. כיון שיכול ללוש פחות מכשיעור. לא אמר כהלכה. טצדקי לאפקועי מחלה. לא אמרו אלא במי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. ואפי' כה"ג לדברי ר"ע אסור לעשותה קבין. כמ"ש בפ"ב דחלה:

שלא נמסרו לב"ד. לשון רע"ב שלא עשו בהן ד"ת. וכיון שפשעו הב"ד כו'. לפיכך דבר בא ואינו מבחין בין טוב לרע כו' תי"ט. ודבריו אלו חסרים תבלין כי אין בהם בנותן טעם. ונראה שיש חסרון בלשונו. ור"ל מאחר שאין עושין דין בחייבי מיתה. לא ניכר הרשע מן הצדיק. והיה כצדיק כרשע. כטוב כחוטא. לפיכך הרי זו כעין מדה כנגד מדה. שיהיו נסגרים לדבר. בלי הבחנת צדיק ורשע. ועדיין אינו מקובל. שאם ב"ד חטאו. צדיקים למה נענשים. וכ"ש שאינו מתקבל מש"ע תוי"ט בש"ס דמוקמי לה במיתה בי"ש. א"נ שלא בהתראה או שברח העובר. וכל זה אינו. דמאי הו"ל למעבד. הרי אין דינן של אלו מסור ביד ב"ד. ואיך ילקו הטובים על ידיהם. משו"ה ליכא לאוקמה נמי בזמן הזה. חלילה לאל מרשע. שיהרוג הטובים שלא חטאו. בשביל החוטאים. מי שחטא לו. הוא יקבל ענשו. כמ"ש אע"פ שבטלו ד"מ. דין ד"מ לא בטלו. וכל העם נקיים. אלא הב"ע במיתות הראויות להיות ביד ב"ד. ולא נמסרו בידם ממעל העם שלא הניחום בידם. ובגזל ועריות. אנדרולומוסיא באה והורגת רעים וטובים. והיינו בגוונא דאמרן שיד ע"ה עמם לעזור לרעים. ולחפות עליהם שלא למסרם ביד הב"ד לעשות בהם משפט. אז הם לוקין עמהם ונספים בלא משפט. ובהכי ניחא נמי דלא תקשי ממתני' דלקמן. גלות בא לעולם על ג"ע. א"ה ס"ד ע"כ שבקה למתני' דהכא דמוקמא נפשה בשאר מיתות שבי"ש. וכדברי המפרשים והא לאו מילתא. כדפרישנא ולא נמסרו ודאי בראוים להמסר איירי. אלא הכא מיירי בשאין כולן ולא. רובן חוטאים. אלא שמכל מקום גם הטובים שלא חטאו הם מסייעים לעוברי עבירה. ומחפים עליהם להצילם מיד המשפט (וזו היתה עיקר סבת חורבן ב"ש בלי ספק. דוק ותשכח. צדיק הוא ה') ולקמן בכולם או רובם ככולם חייבין קמיירי: