לחם שמים על פרקי אבות ג:ח

כל השוכח ד"א. מ"ש מד"ש אפי' מחמת טרדתו להביא טרף לביתו כו'. הפליג והפריז על המדה. ולא שביק חיי לכל בריה. ומשנה שלמה שנינו אם אין קמח אין תורה ובפירוש אמרו יכול אפי' יושב ובטל ת"ל למען יברכך ה' בכל אשר תעשה. ולית הלכתא כרשב"י. אלא כר"יש דאמר הנהג בהן מנהג ד"א (ואף רשב"י גופיה הדר ביה. דאל"ה קשיא דידיה אדידיה איברא מתריצנא ליה בחי' פש"ה עמ"ש שם בס"ד. ותו רמי רשב"י ארשב"י דמכילתא פ' המן) ואמר ר"ז לרבנן במטותא מנייכו לא תיתו קמאי ביומו ניסן כו'. וכה"ג אשכחן טובא תנאי ואמוראי דעסקי בד"א נמי. ולא ניחא למדייהו למימר עלייהו דמתחייבי בנפשייהו. אי אתעקר להו מילתא מתלמודייהו אגב טרדייהו בד"א (מי לנו גדולים בתורה ובי"ח מר"ח ובניו. ששקולים כאבות העולם. ונפוק לקרייתא ואתעקור להו תלמודייהו. מחמת טרדתם להביא טרף לביתם ועמש"ל פ"ב מ"ה) ח"ו. שרי ליה מריה לבעל מד"ש. ותמה אני אם קיימה בעצמו. ואע"פ שאמרו הלל מחייב את העניים. מ"מ אין העני המחזר אחר פרנסתו. מתחייב בנפשו חלילה. לא נתכוונו רז"ל לומר אלא שאין העני רשאי לפטור עצמו לגמרי מעסק התורה בטענת עניותו. כי על כן נפסק בש"ע (י"ד סרמ"ו) שכל אדם מישראל חייב לקבוע עתים לתורה. בין עני בין בעל יסורין איש לא נעדר. אבל לא באו לחייב את העניים לשקוד על הלמוד מבלי בקשת הטרף כדי שלא ישכחו דבר ממשנתן ויתחייבו בנפשם. מי לחשך לומר כן. ויותר ממה שירויחו יפסידו באופן זה. כי דקדוקי עניות מעבירין את האדם ע"ד ועד"ק. ורב"א דמשתעי אליהו בהדיה שכח הרבה ממשנתו בסבת העניות כמ"ש בארבע לא מצינא כו'. ורשב"י גופיה אמר אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שו"ע קיים מקרא דלא ימוש. [ובענין זה מה נמלצו לחכי דברי רבב"ח במאמרו המופלא ז"ל א"ל ההוא טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי. אזלי וחזאי דעביד כוי וכוי. שקלתיה לסלתאי אנחיתיה בכוותא דרקיעא אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתיה. אמינא ליה איכא גנבי הכא. אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. נטר עד למחר היא ומשכחת ליה. יראה לי דקאי אדסמיך לעיל מבלועי דקרח. דאמרי משה ותורתו אמת. ובמדבר היתה תורת אמת ודאי (שהלומדה אינה מצפה לתשלום שכר מב"א) ולהכי אמרינן לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. כי ע"י שלא היו סומכין על ב"א ולא טרורים במזונותם. כל למודם היה תורת אמת ולשמה. היינו דקאמר קרא חסד ואמת נפגשו כדאמרינן פלי"ע ותורת חסד ע"ל. וכי יש תורה שאינה של חסד. אלא זו תורה לשמה. ע"י כך צדק ושלום נשקו. ר"ל עד"ה ברך בניך בקרבך (ר"ל כמו וכל בניך למודי ה' (והיינו לשמה) אז ורב שלום בניך. כן יאמר נא) מעתה השם גבילך שלום חלב חטים ישביעך. שע"י למוד תורה לשמה מתרבה השפע והברכה משתלת במזונות. וזה"ש אמת מארץ תצמח. אז גם השם יתן הטוב וגו'. מתוך הערה זו הסכים רבב"ח לעזוב כל עסקי עולם עובר ושם אל לבו אשר לא יתגאל בלחם כזבים להשיג מחיתו ע"י מו"מ ואומנות או שאר עסקים למען היות לו פת בסלו. אלא הניח כל אומנות שבעולם ולא בקש ללמוד אלא תורה כו' כמ"ש ר"נ שלהי קדושין. ופרק ממנו עול ד"א לגמרי. גם לא זכר אפי' להתפלל על מזונו (כמי שתורתו אומנותו דפטור מן התפלה) ולא עסק אלא בתורה. בה שטח לבו שתזמין לו פרנסתו כל ימי חלדו. כי ימטיר לו הי"ת לחם מ"ה כמו בדור המדבר. דכתיב בהו. דלתי שמים פתח. ואמרינן בבתרא דיומא כמה ארובות יש בדלת ארבע. היינו דקאמר דעביד כו' וכו'. כי הנה ה' עושה ארובות בשמים. לעוסקים בתורת אמת. אנחתיה לסלתאי סל הלחם ועזבתיו בכוותא דרקיעא בחשבי כי משם יספיקו לו בלי שום טורח. אדמצלינא אין הפירוש בתוך שהייתי מתפלל. אלא כך משמעו עד שהתפללתי. ר"ל קודם שהתפללתי על המזון והפרנסה הייתי מצפה לבוא הטרף אל פי בקשתיו ולא מצאתיו. אמר איכא גנבי הכא. משום דאמרינן פב"מ בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה כו'. סבור שמא על ידיהם נמנע השובע. א"ל לאו גלגלא הוא דהדר. כמ"ש פ' שואל עה"פ בגלל הדבר הזה תדר"י לעולם יבקש אדם רחמים שלא יבוא לידי מדה זו כו' שנא' בגלל גלגל הוא שחוזר בעולם. ולפיכך עכ"פ צריך לבקשת רחמים על ספוק המזון. וכמ"ש מ"מ לא ירד מן לישראל פ"א בשנה כו' נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם לאביהם שבשמים. מלה"ד לבן מלך שקצב לו אביו פרנסתו כל יום. כדי שיקבל פני אביו כל יום. ואמרו הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. הלכך לא סגי בלא"ה. לעורר רחמים בתפלה שיצליחו עסקיו. ושתחיל הברבה בהם. הרי אלי תפיחי זהב. השכל במשכיות כסף הדעת משובצים במלואותם. ויבושו הפתאים המלגלגים על האגדות המופלאות במלותם. ושתו הלצים לעג כמים שלא ירדו לסוף דעת קדושים בינה להבין דברי חכמים וחידותם:] וארז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן ומצינו בתלמוד כמה מעשים בחכמים גדולים שבאו לידי שכחה ושגגת תלמוד מחמת הדוחק וטרדת הפרנסה. ויש שאמר בהתנצלות לבא בכיסא תליא. אמנם הכתוב השלך על ה' יהבך גו'. אינו מתנגד לכל זה. שאינו שולל אלא ממון שאינו של יושר בעושק ובצע רע ושלל. שמשליך משאו על ב"ו ונותן עיניו במה שאינו שלו והבוטח באדם ומסיר בטחונו מן ה' בעל הסבות ית' אבל האמת יורה דרכו. שגם הטריד בהשגת פרנסתו המוכרח' והננדבת מאד אנוס הוי. ורחמנא פטריה. וכן הדבר במי שאינו יכול לחזור על תלמודו. בסבת יסורין ותשות כח וזקנה לא נגרע מערכו וכמ"ש הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו וה"ה בכלל שתקפה עליו משנתו. ואין להניא לב ב"א מעבור אל גבול הלמוד. מדאגתה כחה האנוסית. ועמ"ש בס"ד מי"ז: