לחם שמים על פרקי אבות ב:ה

ולא כל המרבה. אינו נראה בעיני דרך המפרשים שהביאם תי"ט. ומ"ש שכבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם. כענין ראב"ח. לא ידעתי ראייתם מה היא. ואם אביו הניח לו אלף ספינות בים כו'. הלא אמרו ג"כ מימיו לא הלך וראה אותן. גם מאילפא ליכא למילפה. כי בודאי לא מרוב עסקו בסחורה החכים. אבל נתחכם. קודם שלמד. אח"כ פירש לעסוק בדרך ארץ. ומי יאמר שנתחכם ע"י כך. הלא ודאי הפסיד מחכמתו. יותר ממה שנשתכר (שכן כתוב כי העושק - ודרשו העסק - יהולל חכם וגו') ואע"ג דתלי נפשיה באסקריא דספינה. [דרך הלצה יל"פ. מ"ט דוקא בתורן הספינה. ואיך יש להבין שהסכים לאבד עצמו לדעת. ח"ו. לכן נ"ל דה"פ. שזהו אמתלא שלו והתנצלתו על שעסק בד"א. ופירש לים בספינה. מחמת שאם לא היה עושה כן היה מת ברעב. וממילא גם התורה בטלה. ואם אין קמח. אין תורה. והיה טובע בהכרח. וע"י שעסק במו"מ. נתקיימה תורתו בידו. שיוכל להשיב שואלו דבר. לכך אמר מאן דשאיל לי ולא פשיטנא ליה. נפלנא וטבענא. כי אמנם אדרבה על ידי שפרשתי לד"א. היא שעמדה לי שלא שקעתי. אף חכמתי עמדה לי. כמו שיוכיח. ואי לא הוה פשיטנא. היה מחמת העניות. שהיה חשוב כמת וטובע ונחנק בגרונו. על העדר מזונו. ועתה שהחיה גופו ונפשו לו חיה. יוכל להשיב דבר על אפניו. זהו תלי נפשיה ללמוד זכות על נפשו. תלה בספינה:] ומפשט פשיט כל בעיא ממתניתין. זו לא גרמה לו הסחורה שהרבה לעסוק בה. די שהראה שלא שכח תלמודו מחמת העסק בד"א. ולא אבד מה שהיה בידו. ר"ל משניותיו שהיו סדורים ושגורים בפיו לשעבר. מקודם שעסק במו"מ. אעפ"כ בלי ספק לא לבד שלא נתחכם יותר בעודו עסוק בדרך ארץ. אבל פשיטא שנגרע גם מחכמתו הקודמת. דלא סגי בלא"ה כאמור. והראיה כי על כן לא בחרו בו למנותו ולהושיבו בראש. והמליכו לר"י על פניו. עם שהיה לו קדימה נגד ר"י וכמו שהודו לו שהיה ראוי לכך יותר מר"י. אלמלא לא פרש לד"א. הרי על כרחנו לומר שאין ראיה מאילפא. גם לא מחכמים אחרים כיוצא בו. שהוכרחו לבקש מחייתם במו"מ. ובודאי לא הוסיפו חכמה ע"י הרבותם בסחורה (אם לא במה שנוגע בדיני ממונות. יוכל להיות ריוח ושבח לתורה ע"י העסק במו"מ. שאין חכם כבעל הנסיון) וזה דבר מחויב בעצמו. שלא היה אדם מעולם שהחכים בתורה ע"י רבוי עסק סחורה. ואם ימצאון מי שלא הפסידו ע"י כך אפשר כולי האי ואולי. לכן האמת בפירושא דמתני. שכל המרבה בסחורה. אינו מחכים את עצמו. וכל החכמים (שנמצאו ודאי רבים) שעסקו בסחורה למצוא די טרפם בלבד. אבל לא הרבו בה יותר מדאי. אמנם פירוש מלת כל בכאן. כענין שום או מאומה. כמו ל"ת כל מלאכה לא יעיר כל חמתו. וכן בלשון משנה עוד. וא"ת מפליג לכל דבר. ביאורו לשום דבר. וכן נמצא בכמה מקומות עד"ז. ואמנם זה שאמרו כאן ל"א אלא להוציא ריבוי בלבד. כי ד"א הוא מח"ד שרובם קשה ומעוטן יפה. אבל יפה תורה עם ד"א שזה וזה מתקיים בידו (והרבה עשו כרי"ש. ועלתה בידם) כרובם של תנאים ואמוראים עמודי הדת שהי"ל עסק מלאכה אמו"מ עם תורתם אומנותם הקבועה. זה ודאי יותר מחכים. מאותם שעל הפלטר ופת ב"ב סומכים. ושמים בשר זרועם. כרובם שכחו אל מושיעם זרועם. והוא לחם כזבים סוף מתעפשים תורתם משתכחת. ורוב למודם אין להי"ת בו נחת:

ובמקום שא"א כו'. עמ"ש בס"ד פרק קנין תורה: