לחם שמים על פרקי אבות א:יג

הוא היה אומר נגיד. הטעם שאמר זה בלשון ארמית אע"פ שכבר נשתמש בעברית בראשונה. נ"ל פשוט משום שהיה ירא לדבר כן בפני המון העם. בלשון העברית. כי בא"י היה אז. כי ע"כ פתח בעברית תחלה. בדברים הנאהבים ומקובלים לכל העם. משא"כ זאת האחרת שהיה מסכן עצמו לדבר בה בפרסום להשמיעם לעם כלשונם בהיותם דברים קשים כחרבות לכמה מהם. לכן הסתירם ואמרם בלשונו שהיה בבלי. כדי שיבינו הצנועים כמותו. המכירים ומבינים ארמית:

יסיף. מ"ש רע"ב וי"ג כו'. כך הוא תלמוד ערוך בבתרא דתענית. תני ר"י תקבריניה קמיה:

ודאשתמש בכתרה של תורה. גם זה תלמוד ערוך פ"ק דנדרים (דסב"א) ומ"ש וי"מ תגא ר"ת כו'. כך יש ללמוד מהלכה ערוכה רפ"ד דמגלה דגרסינן תנן התם ודאשתמש בתגא חלף תני ר"ל זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה. ובתלמידיו ודאי שרי. דהא כל המונע תלמידו מלשמשו מונע ממנו חסד. וה"נ גרסינן התם דר"ל אזיל באורחא כו' אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה. א"ל ניחא לי דאשמעיה למר. א"ה גמור מני כו'. ומש"ע המשתמש בשם המפורש. ר"ל שהוא כתרו של עולם:

ילף. עיין לחם נקודים :