לחם שמים על משנה זבים ה:ב

טמא ולקמן מפרש כיצד. ושאין כל הנישאין ע"ג הזב שוין. תי"ט. ולא אדע מה ראה לומר כן. הלא לפי הגרסא שלפנינו. בודאי כל הנישאים שוים בכך. שקודם שפרשו מטמאים שנים כו'. ולאחר שפרשו אינם מטמאים אלא אחד. אבל הוא הולך לשטתו. שמשנה הגרסא לקמן. ועמ"ש בסמוך.

הטהור ר"ל הנדבך.

מטמא שנים כל זמן שהוא מכביד עליו. ומתורת הסט. וכשפרש. אינו אלא ראשון כעליונו של זב. שהוא מדף. לטמא טומאה קלה. מטמא אחד ופוסל אחד בלבד. ובזה הגרסא דבסמוך האוכלין כו' והמדף מטמאין שנים (שנתקשה בה תי"ט) נכונה. ולא משום דנעשה המדף אב הטומאה. וכן חו"מ אינן נעשין אב הטומאה לעולם. אלא בשעת חבורן בלבד. מחמת שמכבידים על הזב. הרי כל הנוגע בהם. ניסט מחמתו של זב. ונחשב כנוגע בו. ומיד אחר שפרשו. לא נשארה בהם רק טומאה קלה.

המשכב והמושב והמדף הטהורין.