לחם שמים על משנה יומא ז:א

אם רצה לקרות בבגדי בוץ קורא. כתב הרע"ב שמותר ללבוש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה עכ"ל:

ואינו מחוור אדרבה נראה בגמרא דלא קאי הכי במסקנא. אלא אסור לצאת בהן במדינה. ואע"ג דמותר במקדש דניתנו בגדי כהונ' ליהנות שלא בשעת עבודה. דווקא הנאה פורתא משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. אבל ללובשן מתחלה ליהנות מהן שלא בשעת עבודה. ודאי אסור כדמשמע בגמרא דפ' האיש מקדש [ד' נ"ד ע"א]. א"כ הא דהותר כ"ג לקרות בבגדי בוץ. אי נימא דקריאה לאו עבודה בהחלט. היינו טעמא מפני שכבר הוא לבוש ועומד בהן:

או דילמא אפילו ללבוש בתחלה היה מותר לכ"ג אם אירע שכבר פשטן ואין לו איצטלית לבן משלו. ואפ"ה לא תפשוט מנה בעלמא דמותר ללבוש בגדי כהונה שלא בשעת העבודה. דקריאה שאני דצורך עבודה היא ומעכבא. משו"ה כעבודה דמיא:

ולפירוש רבותיו של רש"י ז"ל בגמרא דפרק הממונה [ד' ל"ה ע"ב ד"ה ובלבד] אם באיצטלית משלו. קורא צריך למוסרה לצבור. על כרחך צ"ל דהוה סבירא להו דלא סגי דלא קרי בבגדי כהונה. ולדבריהם לא איצטריך תנא דידן לאשמועינן באיצטלית שלו דבעיא מסירה לצבור. דמילתא דפשיטא היא. וקפריש בברייתא התם מה דשביק תנא דמתניתין:

משנה לחם קורא על פה עמו"ק א"ח סקמ"ג. מ"ש בס"ד.