לחם שמים על משנה טבול יום ד:ג

ומקפת לפי לשון המשנה הו"ל למתני ומקיפין תי"ט. זה פלא. ששכח הרב שמצות האשה היא לטול חלה. ואע"פ שאינה לשה בעצמה. אינה חייבת ללוש. אבל מ"מ מוזהרת היא על הפרשת חלה כנודע. לכן נ"ל נ"מ לדינא. שאפילו נתנה עסתה לאחרים ללוש. אינן רשאין להפריש חלתה. ואם הפרישו בלי רשותה. שמא אינה חלה.

ואם נתן בעלה רשות. נראה ודאי שיש לה דין חלה. שהעסה שלו היא (והיא אינה אלא שליח מצוה. דרמיא עלה ומשמיא זכו לה)

אבל חייב לשלם לה שכר מצוה וברכה שהפסידה. שאינו פחות מעשרה זהובים. וכל שכן כשהיא עצמה לשה. ובא בעלה וקדם והפריש החלה. דמיבעי ליה שלומי לה. ועמ"ש בס"ד ריש חלה. אבל באמת נראה שיש לגרוס גם כאן לשה קוצה. כדלעיל. דמאי שנא. ובודאי שגגת המעתיקים היא.