לחם שמים על משנה תרומות ט:ג

וחייבת במעשרות. פשוט ששם מעשרות כולל התרומות בכל מקום. כמו שהיא הכוונה בכל מסכת מעשרות. כגון שארז"ל כלל אמרו במעשרות [פ"א מ"א] מבואר הדבר שהכלל א' הוא גם לתרומה. וכן מאימתי הפירות חייבים במעשרות. [שם משנה ב']. ודכוותה בכולא תלמודא תרומה בכלל מעשרות עד שיפרטו

ועוד תדע שכן הוא בבירור. ממס' דמאי שכל מקום ששנינו שם ע"ה שאינו נאמן על המעשרות. הלא לא נתכוונו כי אם על תרומת מעשר ומעשר שני. והעיקר שחששו בדמאי משום התרומה שהיא במיתה. וקורא אותן מעשרות. הרי פשוט מאד שכ"ה בלי ספק. על כן אין צריך להטריח עצמנו מ"ט לא שנה כאן תרומה. שכיון ששנה מעשרות. כל המתנות בכלל. ולא הוצרך לפרוט אלא מ"ע דקבעי לאשמועינן דצריך למוכרו לכהנים כמ"ש הר"ש. ודיוקו של הר"ש כאן (במ"ש ומיהו מ"ש וכו') ודאי אינו כלום:

אמנם מ"ש בתי"ט עמ"ש הר"ש דמעשר שני אינו נמכר. ואפי' למ"ד ממון בעלים [קידושין ד' נ"ד ע"ב]. טעמא דאינו נמכר משום דסתם זורע תרומה כהן הוא. ועוד טרח בהבאת פסק הלכה אם מ"ש ממון גבוה אם לאו. כל הטורח הזה למה ומה ענינו לכאן. דודאי אף למ"ד ממון בעלים הוא ונמכר. מ"מ לא דמי למ"ע דתנן הכא דנמכר לכהנים. דפירושו שחייבים למוכרו לכהנים:

וזהו שרצה הר"ש באומרו ומיהו מ"ש אינו נמכר וקתני. דמתחלה תירץ דלא אצטריך לאשמועינן תרומה שאין בה חידוש. ולא חש להזכיר אלא דבר חידוש. דקבעי לאשמועינן שניתן לזרים כדי למוכרו לכהן. והדר קשיא ליה מיהו אכתי לא ניחא. דהא מעשר שני ג"כ אין חובה למוכרו. ואע"פ שרשאי. מ"מ הרי לא הצריכוהו למוכרו כאן בגידולי תרומה. שא"כ היה שונאו במשנתנו גם בסיפא כדין מ"ע. אלא ודאי שאני מ"ש נענין זה. אי משום דממון גבוה הוא. ואי משום דכיון דכל עיקר דין גידולי תרומה תרומה. אינו אלא מדרבנן [שבת ד' י"ז ע"ב] לא החמירו בו אלא במ"ע שהוא חולין לכל דבר. ולא החמירו להקל ע"י כך במעשר שני שהוא קדוש מד"ת. לזלזל בו ולמעט אוכליו ודוק:

ועכ"פ איך שיהיה ודאי דהכי הוא דס"ל לתנא דמתני'. דמ"ש אין חיוב למוכרו לכהנים בדמי תרומה. ואם כן אין בו חידוש יותר מבתרומה. ואפ"ה קתני לה בכללא דמעשרות. זוהי כוונת הר"ש בלי ספק (אע"פ שכבר כתבתי דלק"מ). ודברי התי"ט כאן המה למותר:

ולא הבנתי לגמרי מה שאמר ז"ל בטעמא דמילתא דאינו נמכר. משום דסתם זורע תרומה כהן הוא. משמע דאי הוי הזורע ישראל. אין הכי נמי דצריך למוכרו למ"ש כמו כן לכהנים. חלילה לומר כן ולא לשתמיט תנא מניה. ותו אי בהכי מיירי ע"פ הבנתו בהר"ש. א"כ מאי קשיא ליה מעיקרא מתרומה דלא תני לה וק"ל. ועוד מנ"ל להר"ש להקשות ולהניח בקושיא מכח סתם זורע. דלא איתמר בהדיא דכהן הוא. ע"כ הם דברים של מה בכך אין כדאי להאריך בהם:

והאמת הברור בכוונת הר"ש כמו שכתבתי ע"פ הנוסחא של תי"ט. והלשון בר"ש שלפני משובש וצריך לתקנו. ואי לאו דמסתפינא להגיה מדעת עצמי. אמינא דכצ"ל בלשון הר"ש ומיהו מעשר נמכר ולא קתני ליה. וזה מסכים במקצת עם נוסחא שלנו בהר"ש. והוא מוכרח לענ"ד. דמלבד מ"ש לעיל דלק"מ דקתני מעשרות דמעשרות כולל תרומה כמו מעשר שני. קשה לי טובא על דבריו דטפי הו"ל לאקשויי ממעשר ראשון. אלא ודאי היינו דקשיא ליה ודוק היטב: