לחם שמים על משנה תרומות ט:ב

א"כ לא ילקטו אלא טהורים. נראה מלשון המשנה דאפילו לר"ט טמאים מצי למילקט. ואע"ג דבאמת ס"ל לר"ט דאסורה לטמאים כדין תרומה ממש. (ואפשר שגם ר"ע מודה לו) אפ"ה לא חייש דילמא אתו למיכל מניה. כי היכי דחייש בזרים:

וטעמא נ"ל אליבא דר"ט איכא למימר כהנים זריזין הן. דבכה"ג נמי אמרי' הכי אפילו בשמירת קדשי הגבול. שהרי התירו מפה לאוכלי תרומה. ולא התירו לאוכלי חוליהן בטהרה [חולין ד' ק"ז ע"ב]. ור"ע לית ליה הך סברא והכי קא"ל אי חיישת דילמא אכל מניה. אי הכי בכהנים טמאים נמי ניחוש דילמא שדו לפומייהו ואכלי לה בטומאת הגוף. ולפ"ז לנגיעה אליבא דכ"ע לא חיישינן. וצ"ל משום דהפירות לא הוכשרו עדיין. לפי שהיו עד עכשיו במחובר:

ואכתי לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' ט"א [הל' א'] דתבואה שנעקרה ומעורה בשורש. אינה טהורה אא"כ יכולה לחיות ממנו. הא לא"ה הרי היא כתלושה. דכמאן דמנחא בכדא דמיא. משנגמרה ואינה חיה מהשורש. ומקבלת טומאה והכשר אע"פ שעודה מחוברת. מיבעי לן לאוקמה למתניתין בשעדיין צריכה צריכה לקרקע והיא חיה מן השורש. דאל"ה ליחוש דילמא אתכשרא במי גשמים ובטל שירדו עליה. והוו דניחא ליה כיון שהניחם שירדו עליהן גשמים. וצ"ע במס' מכשירין:

ועוד לפעמים משקה טופח עליה בשעת לקיטה והוא מכשיר אף על פי שנפל על התבואה במחובר. כדאמרינן בי"ח דבר גבי בוצרין בטהרה [שבת ד' י"ז ע"א] ועיין במכשירין דוק ותשכח דכוותה טובא. וא"כ פשיטא בתרומה דחמירא טפי. דאם נפל עליה משקה לרצונו אף במחובר שמכשיר כשנשאר עליה טופח בשעת לקיטה. ולכן צ"ל דמיירי בגוונא דאמרן שנזהרין ללוקטה מיד סמוך לגומרה. ושלא יגעו בה הטמאים כשעדיין משקה טופא עליה:

ואולי י"ל דאע"ג דס"ל לר"ט דאסורה לזרים מדרבנן. לא גזרו לאוסרה לכהנים טמאים. ואנכי לא ידעתי טעם לחלק בכך:

משנה לחם בלח"ש ס"פ שיפרטו לך. וקרא נמי כתיב כי את מעשר ב"י אשר ירימו לה' תרומה. וה"נ איתא בהדיא בגמרא פ"ט דבכורות. עיין פי' רע"ב ותי"ט.

משנה לחם שם מעשר שני. נ"ב (וכי היכי דמעשר תרומה קרייה רחמנא. עפ"ט דבכורות מ"ז).