לחם שמים על משנה תרומות א:ח

ויחזור ויתרום. לא איתפרש אם יתננה לכהן גם שתיהן בלא דמים. א"נ שיתן לכהן השנייה בדמים. עכ"ל תי"ט:

אישתמיטתיה הא דאי' עלה בירו' שאינו צריך לחזור ולתרום אלא כשנאבדה הראשונה. אע"ג דבעלמא אם נאבדה אינו חוזר ותורם הכא צריך. ומשום גדר מי חטאת נגעו בה. אבל אם הראשונה קיימת לא חייבוהו לתרום שנייה. לפ"ז יראה ודאי ששתיהן ניתנין לכהן (זו או זו) בחנם שאינו נותן וחוזר ונותן שתיהן לכהן. אלא פ"א לבד הוא נותן. ושמא אפ"ה איכא לספוקי. מ"מ לשון התי"ט אינו מדויק. ולא נתכוין לכך ודוק:

מדמעת. לשון התי"ט כתב הרע"ב וימכור הכל לכהן חוץ מדמי תרומה שבו. א"נ י"ל דהכא נותן שתיהן לכהן בחנם. והילכך כשחזרה האחת ונדמעת א"צ להוציא דמי התרומה שאין כאן גזל השבט ע"כ:

כבר כתבתי לעיל שנעלם מהרב מ"ש בירו' שאין נותן שתים לכהן. דכי איתא להא ליתא להא. על כן גם כאן לא יתכן כלל. מה שאמר ז"ל דהכא כיון שנותן שתיהן בחנם. א"צ להוציא דמי התרומה. דהא הכא מיירי במדומע דאיתיה קמן. דראשונה לא נאבדה. ופשיטא שצריך ליתנה לכהן. דהיינו ע"י שימכור לו הדמוע חוץ מדמי תרומה שבו. וכיון דאתאי ליד כהן. ודאי תו לא צריך. ואין כאן מקום לתרומה שנייה כנז' וק"ל. וזה ברור:

ועוד לא הבינותי דבריו הללו אפי' למאי דס"ל דתרווייהו בהדדי איתנהו. דא"כ היכי מיירי אי נדמעה הראשונה ביד ישראל. אמאי א"צ להוציא דמי התרומה. מאחר דס"ל דצריך ליתן שתיהן לכהן. ואמאי אין כאן גזל השבט מדרבנן. אע"פ שנתן השנייה דהא קאמר דבעי למיתב תרתי לכהן בחנם. ומאי שנא כי נדמעה דלא. ואי נדמעה בשל ישראל אחר שכבר הגיעה ליד כהן וזכה בשתיהן. הא ודאי גזל גמור איכא. ולא היה מקום ספק שמ"מ צריך להוציא דמי תרומה שבו וכל זה פשוט. אבל אין הדבר כן אלא כנז':

משנה לחם בפיר"מ ופסקנו הדין עליו שיוציא מן השמן על הזיתים הנכבשים. אבל לא על הזיתים הנכתשים לפי כו'. כך צ"ל לפי דעתי.