לחם שמים על משנה טהרות א:ב

מיטמאות אם נגע בה שרץ כו'. ודבר תימה הוא. דהא לעיל תנן אין צריכה הכשר כו'. תי"ט.

ויש לתמוה על תי"ט. שלא פירש א"כ. מהו ענין מיטמאות. שאין פירושו בכל מקום אלא שמקבלין טומאה. והוא כמו מתטמאות.

אבל באמת אין כאן תימה כלל. דהשתא לאו בנבלת העוף לחודה דווקא משתעי. אלא מסיק לכולהו מילי דטומאת עוף. בין בנבלה. בין בשחוטה. וגדולה מזו במשנה דלעיל. דאע"ג דכייל י"ג דברים בנבלת העוף. אפ"ה איכא חדא דלא שייכא בה. אלא משום דדמיא לה נקטה נמי. כדכתיבנא לעיל. ה"ה בהא. וכן הר"מ פירש באמת כמ"ש. דוק בלשונו. וא"צ לפרש בשרץ.

ולא מצטרפות נ"ל דהיינו בשחוטה או מלוקה לכהנים.