לחם שמים על משנה סוטה ז:ב

מקרא בכורים התחיל התנא במ"ב כמו שהתחילה תורה בפרשת כי תבוא. שהיא מצוה של קריאה התלויה בארץ. שקיימו בכניסתן תחלה. אח"כ נצטוו על ברכות וקללות. ואע"פ שקדמו בפועל לפי שלא היתה מצוה לדורות. אלא לשעה. ובדין הו"ל להקדים חליצה דקדמה בתורה. אלא משום שחפץ לפתוח בברכה. ואח"כ חזר לסדר שסדורים בתורה. דהיינו לפרשה הסמוכה מלפניה. והדר נסיב לב"כ. דפגע בה ברישא. ממטה למעלה. ותו משום דכתיבא. וברכות כ"ג לא כתיבן. ודלג על פרשת המלך. שאינה אלא פעם אחת בשמטה. וקתני תדיר ברישא. והדר נקטה לפרשת המלך. דלא סגי בלא"ה. משא"כ באינך תרתי. דסגי בלא דידהו. ולא חיובא נינהו. אלא כי מתרמו. ונסיב משוח מלחמה בסוף. כדי לסיים בדבר טוב.