לחם שמים על משנה שביעית ח:ט

עור שסכו ר"א אומר ידלק. ק' לי טובא. אע"ג דודאי ר"א הכי ס"ל בכל דוכתא. דזה וזה גורם אסור. כדאמרינן בפ' כ"ש [פסחים דף כ"ז ע"א] שכן היה ר"א אומר בכל האיסורין שבתורה. מ"מ רמי דר"א אדר"א דהא שמעינן ליה בשילהי מס' ע"א [אולי צ"ל בשילהי פ' כל הצלמים ד' מ"ט ע"ב] דשרי בהולכת הנאה לים המלח אע"ג דזהו גורם. ואטו מי חמירא לי' שביעית מע"א:

ואפשר דהיינו דקאמר ר"ע לא אומר מה שר"א אומר בו. למימרא דהך תנא לאו דסמכא הוא. ואיפכא ס"ל לר"א ומיקל טפי. כדפי' הרע"ב אליבא דחד לישנא בירושלמי:

ואפ"ה מסתברא דאפי' לת"ק אליבא דר"א בדווקא נקט עור שסכו. דמינכרא הנאתו דשמן טובא דמרככו. ועושהו ראוי למלאכת כלים וסנדלים דהוי ליה גורם גדול וחשוב. בהא הוא דמחמיר. ודילמא משום דאזיל נמי לטעמיה דפ"ב דערלה. דאחר ראשון אני בא דהו"ל ראשון לחודיה הגורם. והכי נמי השמן שהשביח את העור וגרם גמר מלאכתו ושבחו ניכר. נידון כמוהו ליאסר כולו:

אבל בכלים גמורים שסכן. דלא מינכרא שבחא דשמן דלאו גורם הוא כל כך. שאפי' סך בו מנעלים וסנדלים. אחר שכבר עשויין הן ונגמרה מלאכתן. ולא היה העור צריך לרככו יותר. אע"פ שחזר אח"כ וסכן. לייפותן בעלמא הוא דעבד ואין שבח ניכר בכלים כל כך. בהו ודאי מודה ר"א דיאכל כנגדן ותו לא. (וכי הא סברא דאמינא לה מנפשי אשכחן דמפליג תלמודא לענין שבת דלעבדו אסור לצחצחו מותר כדאי' שילהי תולין):

והיינו דאיכפל תנא לאשמועינן פלוגתייהו דר"א ורבנן בעור דווקא. ולא מסיק לפלוגתייהו גבי כלים דלעיל. ולא כמ"ש בתי"ט. דאם כן הו"ל משנה יתירה. ותו איכא למידק בה חכמים היינו ת"ק. ואליבא דידן ניחא וק"ל:

ותו דאפשר לומר נמי איכא בינייהו. ת"ק בעור נמי כר"א ס"ל. אי נמי חכמים בעור הוא דפליגי. אבל בכלים איכא למימר כיון דמטיא ליה הנאה לאדם. כגון שסך מנעלו כדי שיהא יפה יותר לנועלו. מותר. ונא בעו שיאכל כנגדן. אלא בעור דאכתי לא חזי להנאת אדם כלל. ולא קבעי ליה אלא לצורך העור לבד להשביחו דוק ותשכח טעמא:

משנה לחם בלח"ש עור שסכו. דשרי בהולכת הנאה לים המלח. אע"ג דזה וזה גורם שרי צ"ל.