לחם שמים על משנה שביעית ח:ה

ולכולן הוא נותן מתנת חנם. לשון הרע"ב לכל הני דתנינן וכו'. ואע"פ שיודע שבשביל שנתן לו מתנה לא יתבע ממנו שכר. עכ"ל:

ולא מצאתי זה לא בפירוש הר"ש ולא בהר"מ ז"ל ולא ידעתי מנין לו. ואם משום דקשיא ליה פשיטא צריכא למימר. ומאי איריא הני דתני ולכולן. אטו לשאר אינשי אסור. אלא ה"ק ולכל אלו הוא נותן אע"ג דיודע שלא יתבענו. ולא מבעיא בשאר כל אדם:

אי משום הא לאו דיוקא הוא. דהא ודאי צריכא דסד"א מתנה כזביני. דאי לאו דמטי ליה הנאה מניה לא יהיב ליה כדאמרינן בפ' ב"ה [מגילה ד' כ"ו ע"ב]. והו"א בשביעית נמי אסירא משום לתא דמכר. וכדאסרינן גבי צביעה עיין פ"ז מ"ג. קמ"ל דלית לן בה. דכיון דלא ניתנה ליתבע ההיא הנאה. לא דמי לפריעת חוב (ולסחורה לא דמיא היכי דלא עביד בה מלאכה. דומיא דצביעה וכדפרישית לעיל ודוק):

אבל היכא דאית ליה להני חוב גמור עליה דהיאך וניתן ליתבע אי לאו דפייסינהו בפ"ש. היכי מצי פטר נפשי' בפ"ש. הא תנן אין פורעין חוב מדמי שביעית לעיל משנה ד'. ואע"ג דלא פירש בהדיא לשם שכרן מאי הוי. ומאן פליג ליה בהכי הא סתמא תנן לעיל לא ישלם לו מדמי שביעית. ואי איתא מאי נ"מ לן מניה. הא מצי לשלומי לנחתום נמי בכה"ג. דיהיב ליה בסתמא שלא לשם חובו. והיכי קפסיק ותני שלא ישלם לו מדמי שביעית דמשמע כלל וכלל לא. אלא ודאי לא שנא. דבכל אופן דפטר נפשיה מחוב גמור לא שרי. ואי עבד יאכל כנגדן. וכדתנינן תמן בשקלים [פ' ב' משנה ב'] מדמי מ"ש ומדמי שביעית יאכל כנגדן:

ומסיפא דנקט ולכולן נמי ליכא למידק מידי. דה"ה נמי דהוי מצי למינקט שאר כל אדם. דהכל שוה לענין זה. ולא נקטינהו אלא איידי דרישא. דבעי למיתני דאין נותנין אפי' לאלו שיש מהן הנאת הגוף:

אי נמי בסיפא נמי בדווקא נקטינהו. משום דודאי הויא ליה הנאה מנייהו. כדאמרינן דסתמא דמילתא הכי הוא. דהנותן אי לאו משום הנאה דמטי ליה לא קיהיב. והני אע"ג דאתהני מנייהו. אם לא נעשה חוב עליו. קמ"ל דאפ"ה מותר לחזור ולגומלן מתנת חנם מפ"ש. וכ"ש שרשאי ליתן מ"ח לכל אדם. שאין דרכו ליהנות ממנו:

אבל לעולם בחוב גמור לא קמיירי. דלא מצי מיפטר נפשיה בפ"ש. אפי' בדיהיב ליה סתם. ואפי' במקדים המתנה ע"מ שיהנה ממנו במרחץ ותספורת ואינך דמתני'. (ואולי לזה כיוון הרע"ב במ"ש אע"פ שיודע שלא יתבע ממנו שכר. ר"ל כשיכנס אח"כ למרחץ או להסתפר לא יבקש שכר ויעשה עמו בחנם):

נ"ל שאם כמערים. (דהיינו בנותן לו ומיד נהנה אפי' בסתם) אסור כמו רבית מוקדמת אבל ודאי במקדים לו המתנה זמן רב. שעדיין לא הוצרך ליהנות ממנו. וגם אינו נותן לו בשביל כך כדי שיהנה ממנו. בזה נראין הדברים שמותר הוא. אע"פ שיודע שהמקבל יעשה אח"כ עמו בחנם. כיון דאיהו לא קמיכוין להכי לית לן בה:

משנה לחם ולא לבלן עיין הגוזל קמא (קב"א) ובלו"ה (ל"ט) וצ"ע אי פליג ר"י דהתם. אסתם מתניתין דהכא.