לחם שמים על משנה ראש השנה א:ח

אף הם אינם כשרים לה. שחשדום להיות מעידים שקר על שוחד כפירש"י ורע"ב:

וקשה דהא כבר פירשו דפסולים הללו מדבריה' בלבד הם. דמשו"ה כשרים לפי שחושבי' שאין דברים הללו אסורים מן התורה. א"כ איך נחשוד אותם במעידים שקר בשוחד. הרי אלו א"כ פסולי דאורייתא. והחשוד לקל אינו חשוד לחמור:

ובתי"ט כמדומה שנתכוין להערה זו. אע"פ שלא האיר דבריו. אבל תשובתו נשאר מעל. עם כל אריכות לשונו לא מצאתי בו מנוח. ולא ידעתי למה יועיל מה שכ' ז"ל דאזלינן בתר רובא דעלמא דידעי. הא מיהא לא ידעי בהו איסורא אלא מדרבנן. כמ"ש ז"ל עצמו ועפ"ז נמשכו דבריו:

ולענ"ד בטוב יש לקיים פירש"י. דהכא נמי איכא למימר דלא משמע להו איסורא דעדות שקר. אלא בדברים שבין אדם לחבירו. כדכתיב קרא לא תענה ברעך עד שקר. ענה באחיו. אבל במילי דשמיא כי האי סברי דליכא איסורא מדאורייתא:

ואי משום דמיקלקלי מועדות. הא קיי"ל אתם אפילו מוטעים. לכן אין בזה מכשול עון לדעתם. אפילו יעידו שקר. כי מכל מקום החודש מקודש:

ועוד שמא ישכרום ויטעום שידמה להם שנראה והוא לא נראה. כי השוחד יעור פקחים ומפני חימוד הממון לא ידקדקו אחר הדמות שראו בעבים שלא בכוונה. ויחשבו שבאמת נראה ושוב נכסה. ולכן משום לתא דשוחט. וגזל נמי ליכא. דסברי קושטא קאמרי:

ותו כיון דמדעתייהו יהבי להו דררא דממונא דגזל ליכא. לכן א"צ לדחוק כמ"ש הר"ן דרבנן פסלינהו אף בלאו טעמא דחימוד ממון:

משנה לחם בלח"ש. דמן התורה כשרים כצ"ל.