לחם שמים על משנה פסחים ו:א

אלו דברים בפסח דוחין את השבת. עמ"ש בס"ד בביאור מאמר הנ"ל ותמצא מעדנים לנפשך טוב טעם ודעת לנפש היפה ינעם:

וזריקת דמו. כתבו התוספת דתנייה אגב שחיטתו דהא זריקה משום מאי תהא אסורה עכ"ל העתיקו בתי"ט:

ולענ"ד לא סגי דלא תנייה כדאצטריך ואיכפל תנא לאשמועינן בכל הני דמתני' דאית בהו דררא דאיסור תורה או שבות. דהאיכא שבותין דלא דחו. וזריקה נמי בעלמא ודאי שבות היא. כיון דמכשרא קרבן ואין כפרה אלא בדם. וגם קובעת הבעלים בפסח. שנמנין ומושכין ידהם ממנו עד שיזרק הדם כמדת ר"ש. א"כ לא גרעא מהזאה דשבות היא. איידי דמיחזי כמתקן גברא. כ"ש הכא דאיכא תרתי. תיקון קרבן. ואכשורי אוכלא. דמתיר הבשר באכילה. וגם מתקן גברא בקיום המצוה ושאינו נדחה לשני. על כן בודאי נכון לומר שהזורק דם שלמים בשבת בשבות קאי. מכל טעמי דלעיל ודבעינן למימר קמן. דעוד יש כאן שבות משום איסור מוקצה דרביע עליה. דהא דם הוא מידי דלא חזי ואסור בטלטול כאבן. דאפילו לכלבים לא חזי כיון דלא קאי לכלבים. דם זה דבעי ליה לזריקה מוכן לאדם או לגבוה לא הוי מוכן לכלבים. אע"ג דדעתיה עילויה מאתמול לשחיטה. ודמי למסוכנת מעי"ט. הא מיהא לא חזי מידי כדפרישית ודוק. לכן פשוט אצלי בעזה"י. דזריקה דעלמא של קרבנו' שאין קבוע להם זמן אסור' בשבת. ומשנה צריכה היא. כל זה כתבתי מסברא דנפשי:

ובאותה שעה אשתמיט מני סוגיא שלמה דפ"ב דביצה (דכ"עב) שתלמוד ערוך הוא דזריקה שאינה ראויה בשבת יש בה משום שבות אליבא דכ"ע. ואפילו בי"ט אסורה למ"ד התם ע"ש. ופירש"י שם דמשום שבות אסר לה. אלא שלא ביאר מה טעם בשבות כזה. ואני רואה דברינו טובים ונכוחים מוכרחים בעזה"י. ונמצאו דברי התו' הנז' דחויין ואין להם מקום כל עיקר. שמא איזה תלמיד טועה כתב כן בגליון והכניסוהו בתו' בדפוס:

ובאמת לולי דברי התי"ט על דברי התו' אין תפיס' כל כך. די"ל דזריקה משנה שאינה צריכה היא משום דפשיטא דשחיטה בלא זריקה לאו כלום היא. אבל הרבתי"ט שהוסיף לומר דזריקה מפני מה תהא אסורה. במ"כ נעשה גורע. דבודאי בעלמא זריקה דקרבנות שאין קבוע להם זמן אסורה בשבת:

הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום. יעויין בביאור מאמר הנ"ל וכן לכל הדברים הנזכרים בשתי משניות אלו שהכל מבואר שם כל הצורך באורך עם כל הנמשך מסוגית הש"ס: