לחם שמים על משנה פסחים ד:ט

וגנז ספר רפואות. עבתי"ט מ"ש בשם הרמב"ם:

אבל באמת נראה שאין הכרח לדחות פי' הראשון מחמת מה שהקשה הר"מ ז"ל. כי אינו דומה חולי הרעב שהוא מנהגן וסדרן של בני אדם שהטביע בהם הבורא ית'. מה שאין כן בחולי הבא שלא כמנהג. שהוא נסבה מאתו ית' להעיר האדם על מעשיו. וליסרו בתוכחות על און למען ישים אל לבו ישיב מאשם ידו. יעתר אל אלוה וירצהו. כי לתכלית זה באים היסורין על האדם כמבואר בתורה ובקבלה. ובפרטות בתהלי' במזמור הודו לה' ובמענה אליהו והוכח במכאוב על משכבו וגו' להסיר אדם מעשה וגו'. ובהיות הרפואות מצויות מאד כהמצא הלחם להרעב. בודאי לא ישים אל לבו להשיב מעול ידו ולתקן מעשיו. רק ילך מיד אל התרופות המסוגלות. ויסור חוליו ולא יכנע לאלהיו בעבורו:

ואין זה דומה לרפואת הרופא ע"פ העיון שאפשר שיטעה. ורפואתו מסופקת מאד. בודאי צריך רחמים הרבה שיזדמן לו רופא מומחה. לפיכך ב"א נכנעים בחוליים ביותר. אף שהכל מן השמים. מ"מ הדברים היוצאים מסדור הכללי. יש להם סבות מיוחדות שבהתבטלם יתבטל המסובב. ויש אשר יתוקנו עם המצא אותן הסבות. ע"י דרכים אחרים נגזרים מפאת הטבע הכללי העומד כנגדן. ואם יהיה הדבר טבעי לדחות המתנגד לטבע יקל עליו ביותר. ולא יטרח בהסרת המסבב בלי ספק וזה פשוט:

משנה לחם גירר עצמות עתי"ט. שהאריך לבאר שלא נשארו רק עצמותיו. מחמת החבטה וסיים לשונו. ויצא לנו כי גירר עצמות שאמר. קבורה זו היתה לו. ולא אחרת. כי כן דרכן של מלכים עכ"ל. ונ"ל בכדי טרח. ופשטו של דבר הוא. שקורא לגוף המת. עצמות. ע"ש שהם עיקר בנין הגוף. והם הנשארים ג"כ זמן רב אחר העיכול. לפיכך גם בעוד הבשר עליהם נקרא. כולו על שמם. גם הוא קצת לשון גנאי. וכדרך שארז"ל. מ"מ נענש יוסף שנקרא עצמות בחייו. ואם בצדיק חי כך. עאכ"ו במת מעיקרו.