לחם שמים על משנה פסחים ד:ח

וקוצרין וגודשין לפני העומר. ז"ל התי"ט בגמ' פריך והתנן קוצרין אבל לא גודשין כו' ותו הני ארבעה הוו אלא סמי מכאן קצירה עד כאן:

ולכי דייקינן לא אצטריך לן לסמויה ממתני'. דלא אמתני' פרכינן הכי בגמ' אלא אברייתא דשמעינן לר"י דאמר אלו ואלו שלא ברצון חכמים. ע"כ מיבעי לסמויי לקוצרין. אבל אמתני' כיון דלא תנינן בה בהדיא שלא ברצון חכמים. לא קשיא לתלמודא קוצרין. אע"ג דודאי כר"י אתיא דאית ליה מיחו ולא מיחו. אפ"ה לא צריך לשבושי למתני' משום הא. כיון דשפיר מיתני ליה לתנא בתרוויי'. רצוני בקצירה וגדישה לא מיחו. אף דקצירה אפי' לכתחלה שריא. לא בעי לאורוכי בלישנא. הכא דלא תנייה אלא באגב. וקושיא שנייה דארבעה הוו. נמי לא תקשי עלה דשייכי אהדדי קצירה וגדישה וכחדא חשיב להו. אבל ברייתא על כרחין משבשתא היא ודוק:

משנה לחם ונותנין פאה לירק. ומיחו ע"פ רע"ב. וצ"ע א"ה דפאה הפקר היא. מאי נפקא מנה דמיחו בידם. וי"ל דהפקר בטעות הוי.