לחם שמים על משנה פרה ד:א

ושלא רחוץ כו' עתי"ט שהקשה וז"ל. ול"י טעמא דמתיר במקדה דאמאי גרע כלי זה שלא יהיה מכלי אבנים כו' והרי כל כ"ש היו כל ז"י בכ"א.

נ"ל שלא הצריכוהו לכלי אבנים אלא בשבעת הימים שהיה פרוש מאחיו. ועומד בבהמ"ק. עבדו ליה הכרא. ולכן הלשכה שלו היתה נקראת בית האבן. משא"כ לאחר שיצא ממנה. ובא לשרוף הפרה. שכבר היו מטמאין אותו ומטבילין אותו. לא הוצרך עוד להכר בקדושו. שהיתה לו אז שמירה מעולה. שלא ישכח מלהטמא. אע"פ שהתנוקות מלאו המים בכוסות של אבן. לא דמי. דאינהו עסקו ההיא שעתא במעשה הפרה.

ובכלי לבן רע"ב ותי"ט. גרסי בבגדי לבן. צריך בדיקה בספרי המשניות.

ובבגדי לבן כו'. עתי"ט בשם הר"מ שאם עשאה בבגדי לבן חול. פסולה נראה פשוט דלת"ק. בעיא בגדי לבן דכ"ג כשל י"כ (דבשל י"כ עצמן. לא יכול לעשותה בהם. שהרי טעונים גניזה. ואפילו לי"כ אחר אינו רשאי להשתמש בהם עוד).

מיהו צ"ע אם עשאם בשל כהן הדיוט (למ"ד אבנטו של כ"ג. לא זהו אבנטו של כהן הדיוט) אם פסלה. ולר"י אפכא מבעיא. כי עשאה כהן הדיוט. באבנטו של כ"ג. אי פסלה.