לחם שמים על משנה פרה יא:ט

כל שהוא כר"ש ש"מ דבתחלתו יש לו שעור ושיעור ל"א. ואם לא נאמר בו שיעור. אני אומר שאינו צריך. אלא תחלתו כגדילתו. בין קטן בין גדול. רק שיהא שלם. וראשי גבעוליו קיימים (וכענין שיעור מי הזיה. כדי שיטבול ראשי גבעולים) ואפ"ה אצטריך למתני גרדומיו. דהשתא לאו שלם הוא. סד"א פסול. משו"ה ממתני' ליכא למשמע דליבעי שיעור.

וצ"ע בענין גרדומים דהכא. אי פירושו כמו גרדומי תכלת. שכלו מחמת תשמישם. או אפילו עדיין לא נשתמש בו להזיה. אלא מחמת עצמם בלו ונבלו. ואינו מוצא אזוב שלם קמיירי.