לחם שמים על משנה פרה יא:ח

אע"פ שנגבו פסול ואע"פ שלא נטמא כו' וסייעתא למש"ל דהוכשר במשקין טהורין להזות מיירי. אבל קשה דכיון שפסול להזיה (דברים תמוהים הם) היכי קתני לעיל דאזוב המוכשר מתטמא. ומשמע ודאי מטעם חומרת ומעלת החטאת כו'. תי"ט. אומר אני שאין זה בהחלט. אלא בטעון ביאת מים מד"ת. פסול מד"ת. והטעון מד"ס. פוסלו מד"ס. ואפשר דכשר נמי בדיעבד. אבל האזוב הנפסל מחמת שהוכשר במים טהורים שאינם ראוים לקדש. ועדיין לא נטמא לגמרי כדאיירי הכא. מעלה בעלמא היא. ואם הזה בו אחר שנגב. ודאי כשר בדיעבד.

לקטו לחטאת ונפלו עליו משקין.

כמלקט לאוכלין אבל מ"ח אינן מטמאין אותו אפילו שלא בשעת הזיה. עיין שלהי מכלתין.