לחם שמים על משנה עוקצים א:ה

עתי"ט שהקפיד ע"ל רע"ב. שכתב הואיל וראויות להפכן בעתר עם התבואה. ואמר ז"ל. אבל כפי משמעות לשונו שנקראו ידות הואיל שעם התבואה ראויות להפכן לא יתכן כו'. לא שהתבואה משמשת להן. ולא ידעתי מקום לסברתו. והיכן ראה זה בלשונו של רע"ב. שהתבואה משמשת לידות. לא נתכוין אלא לומר שהן משמשות לתבואה ע"י עתר. אע"פ שאינן ראויות לשמוש ידות בלי עתר. לפי שנדושו ונכפפות כשאוחזים בהן.

ומ"ש עם התבואה. היה צריך לומר כך בהכרח. שאם אין בהם גרעיני תבואה. מה ישמשו ומה מועיל שנהפכין. שיקראו ידות מפני כך.