לחם שמים על משנה נדה ה:ג

בת י' ימים בזיבה אם ראתה ג"י אחר ז'. משמע דווקא אחר שראתה נדה. הוא דמיטמיא בזיבה. וכמ"ש בס"ד במגדל. שוקת ב'.

תנוק בן יום אחד אפילו שעה אחת. אף רגע אחד. זהו יום אחד. וכך הוא לכל דיניו. ובכל מקום. דמקצתו של יום ככולו.

ופוטר מן היבום אם חי שעה אחת אחר מיתת אביו. אבל עובר אינו מתירה לינשא.

אע"ג דמעוברת בלא"ה לא חזיא לינשא. ההיא מדרבנן. ועדיין צ"ע אם זו אסורה דבר תורה.

ומיטמא בט"מ טמא ומתטמא בן יום אחד. ואפילו לא יצא כולו לאויר העולם. ולא הוציא אלא רוב ראשו. דהיינו פדחתו. ומת עודו במעי אמו. נטמאה היא. וכל הנוגע בו אז. וכן החי משהוציא פדחתו לפרוזדור. מקבל טומאה. עמ"ש בס"ד מ"ד פ"ז דאהלות. וכן הדבר לענין שאר דיני בן יום אחד. השנויים מכאן ואילך. חוץ מן הנחלה. דאפליגו בה אמוראי. אי פדחת פוטרת. כדאיתא בגמרא דהמפלת.

ופוסל ע"ל תי"ט. דא"ל נמי לענין פסול דאמו (ר"ל אם היא בת כהן. פסלה מתרומת בית אביה) כמו במאכיל כו'. וא"ת כו' לוקמה באשה א' גרושה וי"ל בן אחד. דבן יום א' פוסל (עבדים שירש מאביו) אבל כו' אלא שאינו פוסל (במקום בנים) משום כו' אבל הרע"ב שפירש דאין זכיה לעובר משמע שא"ל זכיה כלל (אף באין בנים. ור"ל א"ה הדרא קושיא לדוכתה. מאי דוחקיה לאוקמה בשתי נשים) ועוד אפ"ל דאתא למימר דא"ל זכיה כו'.

דבריו הללו מגומגמים. דהשתא קבעי לאוקמה כמ"ד א"ל זכייה לעובר כלל. ואפי' את"ל דלא פסיל נמי שלא במקום בנים ניחא. ולא ידענא מאי ניחותא. אכתי קשיא למה ליה דמהדר אדוחקא דשתי נשים. לוקמה באשה אחת. בין גרושה בין אינה גרושה. דילוד מאכיל. שאינו ילוד. אינו מאכיל.

ואף שנראה כאילו רצה להשמר מזה. במאי דמסיק תו. ל"ק דפוסל תנן. ואילו בת כהן לאו משום פסול הוא. בזה רפא שבר על נקלה. לא ידענא מאי מהני. עובר גרושה נמי לא פסיל. לכן אין הבנה לדבריו.

ונוחל ומנחיל אבל עובר לא. אם לא שנהרגה או שמתה אמו מחמת לידה. דכה"ג ודאי חי. וכמ"ש תו'. והנך תרי גווני קושטא נינהו.

והא דלא תני נמי עובר נוחל ומנחיל כה"ג. עמ"ש תו'. ולי נראה שא"צ לדחוק. אלא כה"ג לאו עובר מיקרי. שאינו עוד ירך אמו. ואין חיותו תלוי באמו. אלא הרי הוא כילוד. ובן יום אחד הוא.

ולכל קרוביו המתאבלים עם אביו ואמו.

כחתן שלם ואפילו הוא מתאומים. ויצא אחיו לפניו בחודש שמיני. בין חי בין מת. שהרי הוא נפל.

מ"מ זה שנולד אחריו בתשיעי. הרי הוא בן קיימא לכל דבר. כשאר ולד שכלו לו חדשיו. ואינו נגרר אחר אחיו הנפל. וכמ"ש בס"ד רפ"ח דבכורות. וה"מ דכלו לו חדשיו. ונראה פשוט. שגם בר שבעה. קרוי כלו לו חדשיו כמו בן תשעה. וכן הדין בשניהם. בנולדים למקוטעין. בכלל כלו חדשיו הוי. כמש"ל פ"א. ועמ"ש בתשובה באריכות.

ונראה שגם יוצא דופן חשוב בן קיימא. לכל הדברים שנזכרו כאן. וכ"מ ברפ"ח דבכורות. דחי הוא. ונוטל כפשוט לדברי הכל.