לחם שמים על משנה מנחות ח

כל קרבנות כו'. מ"ש תי"ט לקח מתו'. וע"ש.

וכולן כו' אלא מן המובחר ארישא קאי וכולן. בר מעומר ושתי הלחם. שמצותן מן הקרוב לירושלם. כדתנן במכלתין פרק יו"ד.

מכמס ומזוניחה לא מצאנום במקרא. מ"מ מן הסתם נראה שהם מקומות בא"י. ויגיד עליו רעו ג"כ.

שניה להן כו'. וכדבעינן למימר נמי בס"ד (ופשיטא דפרות א"י ותבואתה משובחות משל ח"ל) (וכן בסי' ך"ז. יהודה וא"י המה רוכליך בחטי מנית).

אי הכי קשיא רישא. דקתני שבאין מח"ל. וצ"ל הא דקאמר שאינן באין אלא מן המובחר. לאו דווקא. אלא בדאפשר הוא. מיהו בדלא אפשר ובדיעבד. באין מכל מקום.

חפרים כ"ה הגירסא הנכונה ודאי. כי עיר היא לבני יששכר. בס' יהושע (ס"ט) וכתוב בחלקו ואת הארץ כי נעמה.

ואם התליעה סולת ופיר"מ בהתליעה רוב חטה אחת כו'. לא כן פירש"י ולישנא משמע כרש"י. עחי"ג בס"ד.

אנפיקנון כו' פסול צ"ע אם גם למנורה פסול (אע"ג דבעינן זך כתית למאור ולא למנחות) אחר שאין פסול אלא מחמת טעמו. ובמאור לאו בתר טעמא אזלינן. ודווקא בזך כתית איכא קפידא במאור. שדולק יפה יותר. א"כ אם לא מצא אלא אנפיקנון. והוא זך כתית. שמא כשר הוא למנורה. לפ"ז מצינו חומר במנחות מבנסכים.

שנשרו במים עתי"ט שכתב דלא קאי אדריה"ג דפ"ק דבכורים. דס"ל שאין ואי לא עלייהו קאי. אהייא קאי.

רגב בעבר הירדן צ"ע אי פליג ר"ש אדריה"ג דפ"ק דבכורים. דס"ל שאין מביאין בכורים מעבר הירדן.

משלישה ומאמצעה ונ"ל דמאמצעה קאי אמשלישה. כלומר מאמצע השליש האמצעי תי"ט.

אין טעם וריח בפירוש זה. כי א"כ היה די לו שיאמר מאמצעה. אלא נראה ה"פ. מתחלת שלישה התחתון. או מאמצעה (של חבית) לכל היותר. ולא למעלה מאמצעה. ששם קרוב לפיה הוא. ומתערבים הקמחים.