לחם שמים על משנה מגילה ד:א

קראה אחד. בציבור . נראה לי ואיצטריך למיתנייה לאשמועינן דיצא הוא. והשומעים ממנו. דהו"א במגילה לא יצא השומע. דהא מברכינן על מקרא מגילה:

אף על גב דבתורה דווק' א' קורא וכל העם שומעין הכא סד"א דבעינן מצות קריאה דווקא. וכל א' צריך לקרותה לעצמו. ולא סגי בשמיעה. משום פרסומי ניסא. קמ"ל. ולא זו אף זו קתני:

אי נמי מילתא אגב אורחה קמ"ל. (והך תנא סתמא בי"ד קאי. בזמן עיקר מצותה) דבזמנה אפי' ביחיד כרב. ואף רב אסי מודה לו. דבדיעבד מיהא כי ליכא עשרה שפיר דמי. וליכא מילתא בגמרא. דלא רמזה רבי במתניתין. דאשמעינן הכא דבדיעבד מיהת יצא. אם קראה אפי' היחיד לבדו:

והשתא תרי מילי נינהו. דקראה א'. לא הוי דומיא דקראוה שנים. ויצאו דקתני. כל חד כי אורחיה. הא כדאית' ביחיד. והא כדאיתא בצבור. ותרווייהו מיצרך צריכי. דחדא לאשמועינן. דלא בעינן עשרה לעיכובא. ואידך דאפי' שנים קורין אותה בציבור. ונפקי כולהו:

ובשבת במנחה כתב הרע"ב ז"ל נמי סמוך לחשכה הוא כפירש"י. ור"ל דאיכא נמי ביטול. דמחשיכין על התחום כבספכ"ג דשבת:

והחותם. כתבתי"ט נראה דמשו"ה נהיגי עלמא למיקרי אדם חשוב באחרונה. ועוד שהאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כו'. ואעפ"י שעכשיו נתבטל המנהג עכ"ל:

ואני אומר מה צורך לתלות במנהגות שעברו ובטלו. ותלמוד ערוך הוא בידינו אחרון שקרא ד' משובח משום דמעלין בקודש. א"כ אף כאן אחרון חביב כדאמרינן בעלמא נמי:

ועוד מצינן למימר דכל סיום מצוה עדיף מתחלתה שכן אין המצוה נקראת אלא ע"ש הגומרה [עיין סוטה דף י"ג ע"ב] וכתיב נמי טוב אחרית דבר מראשיתו. ומסכים עם מ"ש המפרשים בשמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן. [מנחות דף ל' ע"א] שר"ל גדול שבציבור. וכן המנהג לחזר אחר הסיום. ולקנותו בדמים יקרים. ועושים סעודה לגמרה של תורה כבמדרש:

משנה לחם אין מפטירין עיין גמרא דשבת (כד"א) ובתו'. שם.

משנה לחם ואין קורין פחות מעשרה רמז נאה לדבר עיין בית תפלה.