לחם שמים על משנה מגילה ג:א

בני העיר שמכרו. עמ"ש בס"ד בביאורי לטא"ח (סי' קנ"ג). שם הארכתי במה שנוגע להבנת משנה זו ושלאחריה:

בדמיו. כתב תי"ט אע"ג דרחובה לשון נקבה. ואפשר דרחובה קרינן במפיק עכ"ל:

וכן עיקר שקריאת התיבה במפיק. והסיפא מוכחת דקאמר לא יקחו את הרחוב ולא הרחובה. ולא נמצא משקל זה בעברי רצוני שלא יתכן לנו לגזור מן החמור חמורה כמו שלא יתכן לגזור הזכר מן הנקבה ולא נאמר בכזה דבורה דבור ודוק. אלא שלחז"ל היתה רשות נתונה מן [השמים] כמ"ש כמה פעמי' אין לך אלא כמו שאמ' הבו דלא להוסיף. אף שימצא דוגמתו בלשון חכמי' כאמרם חמורה . מ"מ בזאת הגזרה לא ימצא שם דבר נקבי פשוט בלי כינוי. בחול"ם עי"ן השורש רק בק"ח כמ"ש רחבה שאחורי הבתים. ולא אמר בשום מקום רחובה . וגם הגורס בדמיה אינה שונה אלא במפיק וכבר נודע כללו של הראב"ע כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. ואף שהונח שם נקבי מיוחד בסימן ה"א הנקבה. אין בכך כלום. ואולי אינו סימן נקבה. אלא למשך כמצוי במקומות הרבה. וע"כ מאן דתני הכי או הכי לא משתבש:

משנה לחם א"כ אף לא מעיר גדולה כו'. עתי"ט לשון גמרא. עד ולא משכחת מכירה בבה"כ. כלומר משום דשל עיר קטנה. לא יספיק לעיר גדולה.