לחם שמים על משנה מכשירין ג:ז

א"א שלא לשמוח והא דלא שקעום במים. מפני שטרודים לעבור את הנהר.

והוא עצמו טעמו של ר"י. דס"ל שמחה גרידא. לא מהניא. מדלא עבוד מעשה.

אלא אם עמד והדיח אבהמתו לחוד קאי וכדמפרש.

ובבהמה טמאה כו'. נ"ל היינו סוס ופרד גמל וחמור. שסתמן לרכיבה הם עומדים. ודרך בעליהם להשגיח עליהם. שתהיינה רגליהם רחוצות ונקיות. שלא ילוכלך בהן הרוכב עליהם. משא"כ שור ופרה. אם עסוקין במלאכת החרישה. אין אדם מקפיד על נקיון רגליהם. וצ"ע בכלב.

ועתי"ט בדברי מהר"מ. דבבהמה טהורה העומדת לאכילה אינו חושש כל כך. אם יהיו רגליה מלוכלכות ע"כ. ר"ל שסוף בהמה לשחיטה ולהפשיטה עומדת. ואי נמי קיימא לרדיא. פשיטא דלא קפיד כנ"ל. אבל בהמה טמאה דסתמא קיימא לרכיבה או למשא. ודאי קפיד אלכלוכן. בבני משא ודאי איכא קפידא טובא. לפי שקשה על הבהמה לישא כשרגליה מוכבדות ממשא הטיט הדבוק ברגליה ונסרך בה. כ"ש בסוס שמונעו מלרוץ. וגם ליפותו הוא צריך ככתוב וכשנוי משא"כ בטהורה כדאמרן.