לחם שמים על משנה כתובות ח

ובה"א עתי"ט מ"ש על התו'. דמשומרת יבם מעיקרא לאו קושיא. דהתם הספק אם זיקה עושה ארוסה ע"כ. ואני אומר היינו הך דהתו' ממש. שם בסוף העמוד. שלא מחינו בו. אין יכולין להוציא. כצ"ל.

ג

ילקח בהן בעד דעי שיווי פירות הללו. אם אינו רוצה למכרם. ואורחא דמילתא הוא. לפי שאדם רוצה בקב שלו. משו"ה לא תני ימכרו וילקח בהם כו'. והא דלא נקט תנא בדר"מ נמי ילקח בהם קרקע ותו לא. משום דמיירי במחוברים. שעדיין צריכים לקרקע. ומה שגדלים מכאן ואילך שלו הוא. מה שהם שוים יותר בשעת לקיטה. וא"צ ליקח בהם קרקע. אלא כפי מה ששוין בעת שנפלו לה. לפיכך שמין אותן נכסים מיד. ויהיב דביני ביני.

שמין אותן נכסים וקרקעות.

עבדים כו' וזקנים אבל בחורים. כ"ע מודו דאין מוכרן.

לא תמכור אע"פ שאינם ראוים למלאכה כבדה. אבל באינם ראוים אפילו למלאכה קלה. ודאי לא פליג רשב"ג. פשיטא אין בהם שבח כל עיקר.

זקנים לא ביבשו איירי. אלא שאין עושין כדי טפולן. שוב ראיתי בתו' שפירשו כן והנאני.

בחזקתן עמ"ש מ"ג פ"ד דיבמות בס"ד.

המחוברין בקרקע שלו ע"פ רע"ב. דבגמרא משני תני שלה.

ואעפ"כ משנה לא זזה ממקומה ומלשונה כאשר כתבתי לך כמה פעמים. וכן כאן יש ליישב הלשון דלא משתבש מאן דתני שלו. ודעת לנבון נקל.

ומ"ש תי"ט משום דל"צ הכא אלא איידי משו"ה אשתביש תנא. עכ"ל. לא נהירא חס לתנא דווקנא דלשתביש בין דבר וחלופו.

ותו אי איתא דטעי תנא בהכי. אמאי לא סמינן לה. ובכמה דוכתי אשכחן בתלמודא. דתני תנא קמיה דמאן מאמוראי. ומשביש ליה וכד שאיל אסמייה. אהדר ליה לא. תתרגם מתניתך הכין. וקיימא בדוכתה. והיא מילתא דשכיחא נמי. כדמתמהינן בלישנא דמתניתין. ומתרצינן לה כאילו מיתניא בלישנא אחרינא. לאו לשבושי למתני' קמהדרינן אלא לפרושי שפיר. והכא נמי לישנא דשלו מתני ליה שפיר. כשהבעל קונה בעדם קרקע ואוכל הפירות. אדרבה דטבא ליה הוא. כדאיתא בגמרא (דפ"ב) ודקאמר תלמודא תני שלה לא בעי אלא דלא ליתי למטעי. וק"ל.