לחם שמים על משנה כריתות א:ב

ועל שגגתן לרש"י. דם. כסבור טחול.

הול"ל כבד. כדאמרינן כל מאי דאסר לן רחמנא שרא לן. אסר לנא דם. שרי כבדא.

ועיין רע"ב וז"ל. אבל האומר מותר כו' שעוקר כל הגוף. אנוס הוא ופטור.

דכוותה בהוראת ב"ד פ"ק דהוריות. וכן אתה מוצא בזקן ממרה. עיין לשון תי"ט ד"ה ועל.

והבא על הבהמה ואח"כ נודע לו דבהמה היא.

זה דבר קשה הציור. אלא בתוך שינה. או בכלבים קטנים ששכבו עם אדם במטה.

ע"ש מעלה כסבור בהמות אלו של צבור מותרות בבמות. צ"ע א"כ הוי ליה אומר מותר. דאניס הוא. ע"ש והרמ"פ אפילו לא שמע מעולם נמי חייב. עיין ס' באר שבע (דל"ב בראשו. ודל"ג ע"ג) שהאריך פה הרחיב לשון על פירש"י. ופשיטא ליה דהוה שלא כמסקנת הגמרא. ודחי ליה לרש"י מקמי הרמב"ם. ומסיק לולי דמסתפינא כו' אלא דברי תלמיד טועה הם. איברא אע"ג דאיהו לא חזי. מזליה חזי. שפיר עבד דמסתפי. אגב חורפיה שבשתא. ולא עיין בה אלא כדניים ושכיב. אדרבה מהכא (מסוגיא דגמרא. ומסקנא דטרח ואייתי בידיה בסב"ש) סייעתא לפירש"י. דהא הכא פריש תלמודא. דמיירי בבעיא דרבא. וההיא בעיא. לא בתינוק שנשבה היא. כמ"ש תו' שם בהדיא. והוא מוכרח. ולעולם אימא לך. אומר מותר לגמרי. אנוס הוא דהוי. ולק"מ לפירש"י. מרמב"ם ותו'. גברא אגברא קרמית. מי מדחי גברא מקמי גברא. והנה ברור הדבר. שזה המחבר פוסל פירוש רש"י. במומו.

וחכ"א אף המגדף. עתי"ט שכתב ונ"י מאי ק"ל לרש"י כו' עד ואלא מיהת מתני' דלעיל כו' ר"ע היא. לא אבין לו. ולא ידענא מאי קשיא ליה ארש"י. כמדומה אגב שטפיה אתיא ליה. ולא עיין בה.