לחם שמים על משנה כלים יז:יד

בשני אין בו טומאה שבו נברא רקיע.

מכאן קשה לי עמ"ש בפד"מ ברמב"ם דנחית ליה אטמהתא ופתח שאל בי מדרשא מאי קמיבעיא ליה. מתניתין היא. וא"ל דמשמע ליה דילמא דיו שדינהו. דשקל משלהם משל נכרים. אי הכי מאי דעתייהו דרבנן. דמעטוה משום דאין דבר טמא יורד משמים אכתי ניחוש דילמא לא משמיא נחיתו. אלא ודאי בהא לא איפסיקא מילתא.

מיהו י"ל דספיקא הוא. אי מדמינן איסורא לטומאה (דהא ברביעי ובחמישי נמי אין בהן טומאה. ואית בהו דברים טמאים האסורים באכילה) וחילייהו דרבנן אין הכי נמי מהך מתני' דמדלא משכחינן טומאה בשני. ש"מ דלא נחית דבר טמא משמים (כיון שאינו מן הגדל בארץ. טהור הוא למלאכה. כמו לאכילה) דאל"ה טומאה נמי משכחת בדבר טמא היורד מ"ה. אלא ע"כ אין למעלה דבר טמא. ולא דבר האסור באכילה. וליכא מילתא דלא רמזה רבי במתניתין.

חוץ מכנף כו'. עתי"ט חוץ לאו דווקא. דהא כלב שבים כו'. אגב ריהטיה כתב כך. דבר מנה דההיא. דיחידאה קאמר לה.

העוז עוף מדברי הוא. דלא שכיח בישוב כדאיתא בגמרא פא"ט. ולרוב עוזה וגבורתה. נקראת עזניה. משורש עוז. ששמשו בו חז"ל. לרמוז שאין דווקא הנקבה בכלל זה. אלא גם הזכר שוה בכך. רק שלשון תורה לחוד. כולל שם המין במשקל נקבה (לסבה בלתי ידועה לנו) כשם דאה ראה ואיה ויונה. ודומיהם רבים..