לחם שמים על משנה גיטין ה:ז

הפעוטות לא נודע לו חבר. ומוצאו נעלם.

הפעוטות הקטנים. כבן ז' כבן ח'. נ"ל דשבע. לבת. ושמנה. לבן. לפי שבינה יתרה נתן הקב"ה באשה. וממהרת לבא שנה לפני האיש. וכן לענין בריאות הגוף. כדקיי"ל לענין השלמת תענית ביה"כ. על כן מגעת לכלל דעת קודם לו. בעצם וראשונה אמנם ודאי גם הנקבות כזכרים יתחלפו בבינה. שחלק להם תולדתם במקרה. שהאחד מקדים שכלו לצאת אל הפועל. קודם חברו ובן גילו. לכן יש להם שעורין חלוקין. לפום חורפייהו.

מקחם לפי מה שנוהגין לקרות מ"ם מקח בסגו"ל. תהיה קריאת מ"ם מקחם בחיר"ק. כבעלי הסגול בנטיה. כמו מכר. מכרם בכסף. כסף שברם. מן שבר. מצח מצחם נחושה. והדומים. כן בנחים מכסם לה' מן מכס. וכן בחסרים בשורש זה עצמו. הנפרד חרו"ק כמש"ל בס"ד. אולם לפי נקוד שם הרבים ממנו. הנמצא בכתוב (נחמיה ז') נפתח"ה המ"ם. המקחות (עם שלדד"ק גם היא חרוק"ה. לא מצאנוה כן בכ"ה) ויראה שכך הוא בנטיה כמו בקבוץ. ואולי גם בנפרד הוא פתו"ח כמש"ל. וא"כ נשארה המ"ם פתוח"ה גם בכינוי. כמו תרומת מתנם. ממתן. מסעם. ממסע. וכן מגע. מצע. משע נצר מטעי ומכוש מבטם. מן מבט. כמ"ש בס"ד שילהי פ"ד דאבות.

מקח ע"ש באבות. ועם שדעתי שם. היות מ"ם מקח בחיר"ק. באמת אין הכרח מהכתוב ומקח שוחד. כי יכול להיות שהוקל בסמיכות. ויתכן היותו בנפרד פתוח.

במטלטלין אבל בקרקעות. אין ממכרם ממכר. ואין מקחן מקח. שאם רצה. חוזר. אבל המוכר. אינו יכול לחזור בו.

כך נראה מסתימת הפוסקים. וכן משמע ממאי דכתב רמ"ז בשם סמ"ע בטעמא דמלתא. אבל לא בקרקעות. משום דמכירת קרקעות צריכה יותר חריפות ובקיאות. וצ"ע תינח בקרקע שירש. אבל שקנה או שניתן לו. למה לא יוכל למכור כדרך שקנה.

ולי היה נראה. משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת. וכשקנאה הקטן. עדיין לא יצאה מרשות בעלים. עד שיגדל.

והשתא ניחא נמי דמשמע. מסתמא דמתני'. דבקרקע אין מקחו מקח. כמו שאין ממכרו ממכר. אע"פ שהפוסקים שתקו מזה.

וטעמייהו דודאי המוכר לו. מסתמא לא יחזור. אבל הקטן פשיטא דחוזר. ואין במעשיו כלום בקרקע. בשום אופן בעולם. והפוסקים מילתא דפסיקא נקטי. וה"ה שהמוכר יכול לחזור. אלא דלא שכיח כה"ג. משו"ה שבקוה.