לחם שמים על משנה גיטין ה:ה

ואם מתה בעלה יורשה דהפקר ב"ד הפקר. כי מתוך שהפקירו ממונה. והפקיעו ירושתה מיורשיה. ואמרו שבעלה יורשה. אף הוא קוברה ומיטמא לה. עשאוה כמ"מ שאין לו קוברין.

שלא נודעה הא נודעה. אינה מכפרת. היינו שאינה קריבה. כך פיר"י.

ולא בא להוציא אם כבר קרבה אחר שנודעה. דפשיטא אינה מכפרת. אחר שעברו הכהנים מזידים. אי אדאורייתא. אי אדרבנן.

ונראה דאתא לאפוקי אם קרבה ואח"כ נודעה. שכבר כפרה. ואינו מוכרח. דמ"מ מצו רבנן לתקוני כה"ג נמי. אמנם התו' כתבו. שאם נודעה לאחר זריקה. לא הצריכוהו לכפר באחרת. שאין כח ב"ד יפה לעקור דבר מה"ת בקום עשה (עמ"ש בס"ד בעשרה הלחם) וקריבה דאמר רש"י היינו נמי זריקה. ולכל זה לא הוצרכנו אלא לר"י. אבל לעולא ודאי אפילו כבר קרבה. אינה מכפרת.

שלא נודעה לרבים דאי נודעה שהיא גזולה. מילתא דלא שכיחא היא. ולא תקנו תי"ט ולחנם נדחק על דעתי. ברם איפכא מסתברא. כיון דלעולא מה"ת לא קני אי הכי מסתיינהו לתקוני בלא נודעה דמכפרת.

איברא ודאי משום דאי הוו מתקני גם בנודעה. היו מרגילין הגנבים לגנוב ולהביא. משו"ה לא תקנו. משא"כ בלא נודעה. מצו לתקוני. דלא נפיק מנה חורבא. ונשארה מילתא דלא שכיחא. כמו שהיא באמת. ובהפך מדעת תי"ט. וזה ברור.

מכפרת מפני תקון המזבח פריש רע"ב שלא יהו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה. קאי בשטתיה דעולא. ומסקנא דגמרא כר"י דנודעה אינה מכפרת. מפני תקון המזבח. שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות. אבל מן התורה. יאוש כי הכא קני. דאיכא נמי שינוי השם. מעיקרא חולין. והשתא קרבן. וכמ"ש התו'. ולכן פסק גם הר"מ ז"ל כר"י. ול"ק אדידיה. כדרמי ליה הכ"מ. גם הראב"ד הודה לו.