לחם שמים על משנה עירובין ז

משנה לחם למעלה מעשרה ע"פ הרע"ב. ומכאן ראיה למ"ש הטור א"ח סימן תל"ג.

משנה לחם ורחב ארבעה דפחות מארבעה הוי מקום פטור. לא תטעה ללמוד מזה. דכותל ומחיצת רה"י שאינה רחבה ארבעה. אין לו דין רה"י. דבהדיא אמרינן בהזורק (דצט"א) לאחרים עושה מחיצה. לעצמו לא כל שכן. וזה אפילו בר"ה. אלא לא אמרו כן אליבא דר"י אלא ברשויות דרבנן. אבל לא להקל בשל תורה. שהזורק מר"ה ע"ג כותל זה. ודאי חייב. שיש לו דין רה"י גמור לכל דבריו. ולרב אדרבה פחות מארבעה חמיר אף ברשויות דרבנן. שאפילו שני רשויות של יחיד אוסרין זה על זה. ואסור לטלטל מזה לזה בלי עירוב. מחמת שנראין כשני רשויות. והחמירו בזה מברשויות של תורה. משום שחז"ל עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה כדאיתא בגמרא מיהו לכ"ע אין ספק דמחיצת רה"י כרה"י. בין יש בה ארבעה. בין אין בה ארבעה. ואף אם אין בחלל ארבעה כי אם ע"י צירוף מחיצה. הרי זו רה"י גמורה. כמ"ש בס"ד במו"ק סימן שמ"ה.

משנה לחם עתי"ט לישנא דגמרא. אבל לענין חציצה היינו בטול מחיצה.

ומזכה להן ע"י בנו ובתו הגדדלים. מ"ש התי"ט שכ"כ התו' לענין אחר דמודה ר"י. ודאי לאו מילתא היא לאוכוחי מנה. דהכא נמי סברי התו' דמודה ר"י. דהא ליתא. עיין בהאומר (דסד"ב) דכתבו בהדיא לענין שיתופי מבואו' וע"ח כר"י. ולא דמי לההיא דרפ"ח דמילתא אחריתא היא וק"ל: