לחם שמים על משנה דמאי ד:ו

הרי זה נאמן. כתב הרע"ב קולא מפני חיי נפש. וז"ל התי"ט ומתני' דריש פרקין [משנה א'] מוכחת נמי הכי דאינו נאמן אף על של אחרים עכ"ל:

ולא דמי לגמרי דמתני' דלעיל בודאי א"נ איירי. כדאיתא התם והכא דילמא האי דקמסהיד איהו גופיה נאמן הוא. דהא אינו מכיר אדם שם. אלא שעל עצמו אינו נאמן. מאחר שלא הוחזק ע"פ אחרים. והיינו דקרו ליה הר"ש והרע"ב חשוד. ר"ל מספק לפי שאינו מוחזק לנאמן ות"ל:

משנה לחם ישן לא הבינותי קושית התו' שהביא תי"ט כאן. כי לא ידעתי היכן נזכר שאסור למכור חדש. ואע"פ שחבר אסור להוציא מת"י דבר שאינו מתוקן. היינו במה שבידו לתקנו. וכה"ג אפילו לנפשיה לא שרי לשהויה. דמשו"ה חבר שהניח מלאה פירות. אפילו הן בני יומן. הרי הן בחזקת מתוקנין. אבל מה שאינו בידו. כחדש. מאי אית ליה למעבד. הא קא"ל דחדש הוא. ולשהייה עד דמטי זימנא דהתרא. וכדמשהי לנפשיה. שרי נמי לחבריה. ובחדש לא גזרינן. דמיבדל בדיל מניה. ואי משום דקוצר לפני העומר. הרי שנינו קוצרין בית השלחן שבעמקים.