לחם שמים על משנה חולין ג:א

נקובת הושט מסקינן בגמ' דר"ע שנאה קודם חזרה. משום פסוקת הגרגרת צריך לומר כן. אבל נקובת הושט לעולם אימא אפילו קודם חזרה נשנית ודוק. עמ"ש בס"ד על הרא"ש פרק השוחט (דקמט"א).

המסס וב"ה ז"ל תי"ט. צ"ע דלפי סדרן ה"ל למתני ב"ה והמסס ע"כ. אשתמיטיה הא דאמר אביי שילהי פב"מ. דהני תלת מילי אשתני שמייהו מכי חרב בה"מ. הובלילא בי כסי. בי כסי הובלילא. הא בהדיא דכסדרן תני להו. ולפום שמייהו כדמעיקרא. והאידנא הוא דאשתני. להכי מפרשינן להו איפכא. איברא מתניתין מקמי דחרב בה"מ איתניא. כדמוכח בדוכתי טובא. ומשנה לא זזה ממקומה.

דרוסת הנץ כו'. גבי עוף הוה שייך למתני כו' תו'. אגב קאתי לאשמועינן. דאין לנץ ולגס דריסה אלא בעוף. לא בבהמה. אפי' הגס בדקה לא.

כל שאין כמוה חיה נראה דאתי לאשמועינן אף על גב דזמנין חיה. כדאייתי תלמודא שילהי פרקין. והלא יש שמתקיימות שלש שנים. לא חיישינן למעוטא דמעוטא דלא שכיח. וטרפה היא מ"מ. ואע"פ שהיא חיה בפנינו. וכמ"ש הר"מ ג"כ שיש מהן שיכולין לחיות עפ"ד הרפואה. וכן מעידים בנפחתה גולגולת וקנה ונקבו דקין. כמ"ש הרשב"א בת"ה. וכ"כ בתשו' לענין יתרת. קמ"ל דהא לאו מילתא שכל מדות חכמים כך הן. לילך אחר הרוב שמתים בטרפות הללו. אע"פ שמעוטם מתקיימין. לכן אמרו כל שאין כמוה חיה טרפה. אף שזו חיה עם טרפותה כמה שנים. אין בכך כלום. מאחר שחברותיה אינן חיות כמוה באופן זה. הרי זו בטלה במעוטה. ונגררת אחר הרוב. וכן נמצא בכל הענינים דברים יוצאים מגדר הטבעי. עיין אגרת בקורת (דכ"א) ואין צורך לומר שאין חוששין למעשה נסים.