לחם שמים על משנה חולין יא

למ"ש תי"ט בטעם הדבר שלא הודו חכמי הדור לרש"י במ"ש דלא נהוג עלמא במתנות. עמ"ש בחי"ג בס"ד פשר דבר הגון. ועפ"ז לא טרח הרע"ב בכדי בהא. משום דבא"י כתב פירושו למשנה.

אלא כו' עמ"ש תי"ט בענין בגדי שרד. עם שכך פירש"י מדעת עצמו לפי פשוטו של דבר.

מ"מ אין כן דעת רז"ל. ואשתמיטתיה לתי"ט גמרא פ"ז דיומא (עב"ב).

משקל חמש סלעים הך שעורא אשכחנא נמי. במעשה ידי אשה לבעלה.

לא הספיק לתנו לו עד שצבעו פטור נ"ל לתת טעם הגון לדבר. משום דבעינן שיתן לו כדי לעשות בגד לשירות. ומכי צבעו תו לא חזי לבגדי כהונה של כהן הדיוט. שכולן לבנים. כמו בגדי לבן דכ"ג בי"כ. כמ"ש הר"מ בה"ל כ"ה.