לחם שמים על משנה ביצה ב:ז

משנה לחם ועושין מוגמר בי"ט וחכ"א צ"ע מאי טעמייהו דרבנן דאסרי. אע"ג דאינו אלא למעונגים מאי שנא מהא דלעיל מ"ה. דשרו ב"ה חמין לרגליו בכל גוונא משום עונג. וטעמא משום דאמרינן מתוך. וקיי"ל כוותייהו. וכן אתה מוצא בהוצאה (פ"ק מ"ה) דשרינן כל הוצאה. אפילו אינה של אוכל נפש. רק שיהא קצת צורך היום. ודלא כב"ש. והא ודאי כי אמרינן מתוך בהוצאה והבערה. האי מתוך שוה בתרוייהו לגמרי. א"כ תמה על עצמך. מה אם שם דצורך מצוה (אע"ג דצורך גבוה אימעיט מלכם) אמרינן מתוך כב"ה. הכא דלצורך נפש הוא. לא כ"ש דנימא מתוך. הא מילתא דתמיהא טובא. לכן לכאורה היה נ"ל דחכמים דהכא בשטת ב"ש קיימי. ודר"ג בהא כב"ה אזדא. לפ"ז יש לתמוה על פסק הטור בזה. וצריך תלמוד.

משנה לחם ועושין גדי מקולס בל"פ וחכ"א הא נמי תמיהא לי טובא. מכדי תנן התם מעשה בר"ג שא"ל לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח. הרי שבזמנו של ר"ג עדיין היו עושין ק"פ ממש. אי הכי מאי טעמייהו דרבנן דאסרי. מי נימא דלא פליגי לדרייהו כלל. אלא לדרא בתראה. כשתגבר גזרת המלכות. או לישראל שבח"ל הדברים אמורים. אע"ג דסתמא תנן. או דילמא בסוף ימי ר"ג נשנית משנה זו. אחר שכבר גזרה מלכות שלא יעשו עוד פסח בירושלם. אי נמי ההיא קודם חורבן איתניא. והך בתר חורבן. ע"ל רפ"ג דשקלים. ושי"ע (ספ"א).