לחם שמים על משנה ביצה א:י
Lechem Shamayim on Mishnayos Beitzah 1:10 (Lechem Shamayim on Mishnah Beitzah 1:10) · לחם שמים על משנה ביצה · free full Hebrew text
Open in the reader →כל שנאותין. עי' תי"ט שהביא מ"ש התו' דנהי דשבת וי"ט לאו זמן תפילין הוא. מ"מ ליכא איסורא להניחן ע"כ. וכתב ע"ז האמת פירשו דשבת לאו זמן תפלין. אבל לא דלמ"ד זמן תפילין דכ"ש דשרי. אלא איפכא דלמ"ד זמן תפילין אסור. גזרה שמא תיפסק רצועה כו'. ומהשתא הך סתמא דלא כהילכתא שפסק הרע"ב בר"פ בתרא דעירובין עכ"ל:
ומחמת זה נכנס בדוחק. ולא ידענא מאי קשיא ליה. ואמאי אתיא ליה הך סתמא דלא כהילכתא. דאפי' תימא שבת וי"ט זמן תפילין הוי. מ"ט ליתסר הכא. הא בי"ט קיימינן. דכי נמי תיפסק לו רצועה מאי הוי. (אפי אי איירי במוליכן לר"ה) הא מן התורה כל הוצאה מותרת. ולא שייכא ההיא גזרה. אלא בשבת שאם תיפסק לו בר"ה ויביאן. אתי לידי חיוב חטאת ואיסור סקילה. משא"כ כאן דאפי' איסור לאו גרידא ליכא. דשלא לצורך לגמרי נמי מדאורייתא משרי שרי. דאמרינן מתוך. אלא דחכמים הצריכו צורך קצת. דלא ליתי לזלזולי ביה:
ואף בשבת לא גזרו במקום פסידא. כי התם בבתרא דעירובין. דמשום כבוד התפילין לא חשו לההיא גזרה. ושרו להכניסן זוג זוג [עירובין דף צ"ה ע"א]. (דלא קאתי הרע"ב התם אלא לפרושי. מ"ט אסור להניחן בשבת. שלא במקום הצלה) כל שכן הכא דליכא למגזר מידי:
ותו דאפי' שבות דרבנן בעלמא נמי לא שייך הכא. דכי נמי מפסקא ליה רצועה ואזיל וממטי להו. לא הוי שלא לצורך לגמרי. דהא אכתי חזו ליה. ומצנע להו לבתר י"ט. דמתקן להו ומיצרך צריכי:
מיהא פשיטא דכי אמרינן דאף למ"ד לאו זמן תפילין הוא שרי. אף על גב דהוי שלא לצורך כלל. דאף שלא תיפסק לו רצועה. מיהת מפיק לר"ה מידי דלא צריך בי"ט. ואפ"ה שרית ליה. לאו כל דכן הוא דשרי למ"ד זמן תפילין הוא. דהשתא מיהת מצוה קעביד. ולכשתפסק נמי לא עבד איסורא. ושלא במתכוין הוא. מי איכא למימר דליתסר. והרי זה ברור מאד. ודברי התי"ט כאן במ"כ בטלין מעיקרן:
ומה שהחליט לאמת דשבת וי"ט לאו זמן תפילין. ליתא לשיטת רש"י והרע"ב. כמ"ש בס"ד בר"פ בתרא דעירובין. ע"ש ותנוח דעתך בעזה"י:
ומ"ש עוד הרב תי"ט בשם הרב"י כיון דאיכא שמחת י"ט בשילוחן. שפיר הוי לצורך י"ט. ולשיטתו הא דתנן והן לצורך המועד פירושו בי"ט. אבל בהג"א מפרש כל שנאותין ממנו בחה"מ. ולאתויי תפילין שנאותין מהן בחש"מ. אומר אני שפירושו של הרב"י יותר מרווח מפי' של בהג"א. שלפי דעת הג"א נמצאו הי"ט חלוקין בדבר זה. די"ט של עצרת ואחרון של חג אינן ראויין לשלוח בהן תפילין. והא ודאי לא מסתבר וק"ל. ולענין דינא דהנחת תפילין בח"ה עמ"ש עוד בס"ד בחיבורי לא"ח (סי' ל"א):