לחם שמים על משנה בבא מציעא ו:ד

פטור עתי"ט שהעתיד לשון נ"י מעוות. וכך הוא לשונו. ולפיכך תנן להדיא פטור. דאי לא היו הנערים שכירים למלאכה זו עכשיו. לא הו"ל למתני פטור. שהרי יש לחייב דנקט מנא. ע"כ. כוונתו מבוארת שר"ל דמיירי שהנערים הם ודאי שכיריו של בעל הפרה. שעושים אצלו כל מלאכה שיצוה אותם בכל עת. כמו שכירי יום או שנה. ולא שכרם למלאכה זו עתה. של זה השוכר ביחוד. דא"כ. פשיטא דשכיר מתחייב בשבירת הקנקן. דעכ"פ איהו דפשע בה. כדמסיק נ"י. שא"א אלא בפשיעה. ולא הו"ל למתני להדיא פטור סתמא. כיון דמאן דנקט מנא מבעי ליה לשלומי. אלא איירי שהם שכירים אצלו לכל מלאכה שירצה בעל הפרה. וס"ל כה"ג פטור משכיר אפילו מפשיעה. בשכיר לכל מלאכה תדיר ודוק. וזה ברור ומוכרח בהבנת לשון נ"י.

והבנתו של תי"ט. עקומה ועקושה מהופכת וזרה מאד. שפתי הנ"י ברור מללו.