לחם שמים על משנה בבא קמא ה:ג

או שנשכו כלבו לא מיבעיא נגיחה דתם דפטור ברשות המזיק. אלא אפילו נשיכה דכלב רע. שהוא מועד מתחלתו (עמ"ש בס"ד לעיל שילהי פ"ק) נמי מיפטר.

והסתכל בעין פקוחה. ותראה מחכמת לשון המשנה בדיוק נפלא ובהשגחה. דבסיפא לא אכפל למתני נמי. או נשך כלבו שורו של בע"ה. אלא נגח לשורו של בעה"ב בלחוד. כיון דאנגיחה תמה מיחייב. תו לא אצטריך ליה לאשמועינן נמי כה"ג במועד. דממילא משמע.

ונסתלקה תמיהת תי"ט.

בעל החצר חייב בקרן בכל גוונא.

ובשן ורגל. עיין לעיל מ"ב דריש מכילתין בפי' רע"ב ד"ה רשות הנזק והמזיק. ובח"מ (סי' שפ"ט) ודוק.