לחם שמים על משנה עבודה זרה ג

צורת חמה ולבנה מ"ש הר"מ בו. על הצורה שמייחסים הוברי השמים לשמש ולירח כו'. אין דבריו נראין להוציא הלשון ממשמעו. וכ"מ נמי בגמרא בהדיא דלא כוותיה.

אף הוא נעשה זבל עמ"ש בס"ד במו"ק י"ד (סימן כח).

אמר לו כו' וכשיצא כו'. ובירושלמי גרס כשיצא וכן נראה. לפי שבגמרא אמרו לא השיבו כלל במרחץ. שאסור להרהר בו בד"ת כו' תו' ור"ן.

ואע"ג דהירושלמי ס"ל דשואלין בהל' בית המרחץ בבית המרחץ. כמ"ש ר"ן בפרק כירה.

הני מילי. בדברים הצריכים למרחץ. כגון להדיח קרקע ולסוך בשבת. אבל בדברים שאינם מצרכי מרחץ. כגון הא דהכא. דאפילו לומר שאסור להשיב במרחץ. מודה הירושלמי נמי דאסור. כדאיתא התם בהדיא. דאוסר לומר שאסור להרהר. במקום מטונף. אע"ג דמהלכות מקום מטונף הוא דהוי. אפ"ה ס"ל דאסור.

מפני שיש בה תפיסת י"א ות"ק סבר הואיל ובתחלת נטיעתו לא נתכוין לעבדו. אין עבודתו כשנעשה מחובר אוסרתו. היינו בנטעו גרעין. אבל נטעו יחור. מודה ת"ק (ע"ל מ"ז בתי"ט. בשם רש"י ור"ן) דבתלוש ולבסוף חברו. כ"ע מודו. כמו בבית דבסמוך. ודבר זה נתעלם מרשב"א בתשובה. כמ"ש בס"ד במ"א.

כל מקום שאתה מוצא הר גבוה כו' לשון תו' בירושלמי פריך מבית הבחירה כו'. לא ידענא מאי קושיא.

ביתו סמוך לע"ז כשקדם הכותל לע"ז. ע"ל מ"ז.

לע"ז הבית ע"ז עצמו נעבד. כ"פ המפרשים. ולענ"ד אצ"ל כך. כי משנעבד לתשמיש ע"ז. בכל ענין אסור.

אבניו כו' מטמאין אפילו חלקו של ישראל. לפי שאין ברירה. כשנפל ואינו ניכר חלקו של ישראל.

כשרץ ראיתי בהקדמת פירוש המשניות להר"מ. מסדר טהרות. ז"ל והאב השני משמשי ע"א. טמאים הם כזית. כטומאת שרץ. ואפילו נשבר מהם דבר ויהיה בו כזית כו'. והנה לשון המשנה. אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ ע"כ.

נראה שהביא את זה. להוכיח מה שהקדים לבאר. שאפילו נשברו משמשי ע"א שמטמאין במגע. והוא מה שהקשו התו' ריש פרק ר"ע במסכת שבת. ולדידיה ניחא דמשמשין חמירי בהכי.

ותימה גדולה על דבריו הללו. דהא תנינן עלה. ר"ע אומר כנדה. ואי איירי במשמשין מי איכא מאן דאמר דמטמו כנדה. הא בין לרבה. בין לר"א. אליבא דר"ע. משו"ה אתקש לשרץ. למשמשין. והיא פליאה נשגבה. צ"ע בחבורו.

ויש ליישב אם תעמיק העיון בשטה דר"פ ר"ע.

שהנמייה כ"ה במשניות תי"ט. אבל הגרסא הנכונה והישרה היא הנבייה בבי"ת. והכי גרס נמי הערוך. וכן רד"ק בפירושו להושע (ט) והוא הפרח.

נטל ממנה עצים ישראל. א"נ גוי. בשפה לצרכה. מיהו בנטל הימנה כרכור. משמע ודאי. שנטל לעשות כרכור. והרי זה ודאי שלא לצרכה.