לחם שמים על משנה עבודה זרה ב

נכרית מניקה בנה של ישראל ירושלמי שנאמר והיו מלכים אומניך וגו'. ואף למ"ד מצות בטלות לע"ל. הך קרא ליה"מ נאמר. וס"ל כמ"ד אין בין עה"ז ליה"מ. אלא שעבוד מלכיות בלבד.

אבל לא בינו לבינו ואם רואה במראה. מותר. ש"מ דאסמכתא בעלמא היא. ולא בלאו גמור. דלא ילבש גבר כו'. קאי ארואה במראה. והותר לצורך כל דהו. ואין לומר משום ספק נפשות הותר כאן. כי מי הצריכו לחזר אחר ספר נכרי. ואפילו את"ל דמיירי דלא שכיח ליה ספר ישראל. לא יספר כל עיקר. ויגדל פרע כל ימיו. ולא יהא רשע שעה אחת לפני המקום. לעבור על דברי תורה. לכן איסור זה ודאי הותר מכללו. כל שאינו עושה לקשוט דרך נשים. והולך אחר הכונה.

בשר הנכנס לע"א מותר ולא חיישינן שמא הוקצה לתקרובת ע"ז. כדאסרינן לשאת ולתת עם ההולכין לתרפות. מה"ט. דהזמנה לא מילתא בתקרובת אע"ג דלא שרי לזבוני להו אפי' מספק. מ"מ לא מתסר בהנאה. מספק דהזמנה. ותו אי איתא דאקלייה. לא הוה מזבין ליה. כדאי' בגמ' דריש פרקין.

שמעמידין אותן בקיבה כו'. ומשום בשר בחלב לא היה אסור. כיון שהבשר בפני עצמו מותר כו'. עמ"ש בס"ד במו"ק י"ד (ספ"ז).

ושלקות כל דבר שבשלו הנכרים. והא דנקט שלקות. דמשמע ירקות ששולקין אותן בלבד (דכותה שלקות דגמרא פכ"מ. וכדמפרש רש"י התם. איברא להתו' שם ג"כ הכל בכלל. ואפילו פרי העץ. עמ"ש בחי"ג שם בס"ד) ולא נסיב לישנא דבשול דכייל כל המבושל. וכדקרי להו תלמודא בכל דוכתא בשולי גוים.

י"ל בדיוק עשה זאת התנא. להשמיענו שאפילו דברים הנשלקים. שא"צ בשול גמור. רק שליקה בעלמא. שאינה רק בשול קל ומועט. ברתיחה אחת (עמ"ש בס"ד פ"י דתרומות) גם הן בכלל האיסור. כיון שדי להם בכך. וזהו בשולם. ואין צריך לומר תבשילים מוחלטים.

שדרכן לתת לתוכן יין אבל בידוע אסור כו' היינו שלפעמים נותנין בהן יין. ואם מיעוטא דמיעוטא הוא. עמ"ש בס"ד בתשובה על ענין הקאוי של גוים. ועל דג לאקס יבש.

אין בהם משום הכשר משקה צ"ע פ"ג דטהרות בתוספתא שהביא הר"ש.

וכבשין שאין דרכן כו'. ולא גזרינן אטו דרכן הר"ן. ולי נראה דקמ"ל. אע"ג דאיכא מיעוטא דעבדי. כיון דלאו דרכן ולא אורחייהו דרובא הוא. לא חיישינן למעוטא דלא שכיח ולא ידיע. ולא עוד אלא אפילו נודע רק אחת. שבודאי אינה מערבת ואינו יודע ממי לקח. היא מצלת על הכל. וכענין שאמרו במחבואה דכהנות. ועמ"ש בס"ד בתשובה הנ"ל. ולאפוקי מבי דינא סריא דאסר דג מעושן (שקורין שטרויא ביקל) שהיו אוכלים אותו מעולם. בפני גדולי הדור השוקדים על תקנת הצבור. לא כהרי הבור.

ועלה של חלתית כאן נראה שחלתית אינה סם ושרף של אילן. אלא צמח הוא ויש לו קרטין. שהם פריו. וגם עלים. ואינו חלבנה. שהיא שרף אילן.