לחם אבירים י

יסודי התורה פרק ה' הלכה ח'

במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין אותו ביום הכפורים, אבל שלא דרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה וכו' מותר אפילו שלא במקום סכנה ע"כ, ועיין בכ"מ המקור לדין זה. ועוד כתב הכ"מ וז"ל ובאיסורין דרבנן יש אומרים דשרי אפילו דרך הנאתן וי"א דאפשר דקיל טפי איסורי תורה שלא דרך הנאתן מאיסור דרבנן דרך הנאתן עכ"ל, וכזה מבואר בר"ן במסכת ע"ז פ"ב, ובמסכת פסחים פ"ב יעו"ש, ועיין מה שכתב המשנה למלך על זה באורך ומסיים בסוף דבריו דסברת הלישנא בתרא בפסחים בפ' כ"ש דס"ל דכל שהוא שלא כד"ה אין איסורו כי אם מדרבנן ומשום הכי שרי לחולה שאין בו סכנה עכ"ל, אבל לבריא אסור דהפשט בגמרא פטור אבל אסור, וכן פסק הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שה"ע על הגמרא דיומא (דף פ') שאמרו שם אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה או שתה משקין שאינם ראוים לשתיה פטור וכתב על זה הרמב"ם דפטור אבל אסור. ומכל מקום לגבי חולה התירו מטעם דהאיסור הוא רק מדבריהם, ודין זה יצא לרבינו מקדושין (דף נ"ז) דאיתא שם המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת וכבר הקשו התוס' הרשב"א הר"ן והריטב"א אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות מהם שלא כדרך הנאתן ותירצו כולם לבד התוס' דמכל מקום מדרבנן אסור, ועיין ש"ך סימן קנ"ה סקי"ד דכתב על מה שכתב הרמ"א שם ובלבד שלא יאכל האיסור דהיינו דוקא דרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן כתב המרדכי בשם ראבי"ה דמותר, ולכן סבירא ליה להש"ך דבחולה שאין בו סכנה מותר כהאי גוונא, ולפי מה שכתבתי מפורש כן ברמב"ם דשלא דרך אכילתן מותר לחולה שאין בו סכנה, ועיין בס' שאגת אריה (סימן ע"ד) דכתב וז"ל ודע דהש"ך בסימן קנ"ה העתיק דברי ראבי"ה להלכה ולא שת לבו אל דברי שאר פוסקים שהבאתי דהאי פטור דבשלא דרך אכילתן והנאתן הוי פטור אבל אסור, ובאמת לפי ענ"ד לא קשה מידי דהש"ך מיירי בחולה ולכן כתב כנ"ל. אבל באמת לבריא אסור אפילו שלא כדרך הנאתן, והגם דהראבי"ה שהש"ך הביאו להלכה מסיק בסוף דבריו ומיהו אדם בריא יזהר בדבר, וע"כ משמע מלשון זה "יזהר" דרק אזהרה בעלמא איתא אבל לא איסור ממש. אמנם יש לומר דאפילו אם נאמר דהראבי"ה סובר כן, אולם הש"ך הביאו רק לענין חולה דמיירי בזה, ובחולה הלא הרבה מן הראשונים פוסקים כמותו, ולכאורה משמע מדברי הר"ן דאיסור דאורייתא שלא כדרך אכילתו אסור אפילו לחולה שאין בו סכנה, וז"ל הר"ן שם וראיתי מי שכתב דמהא שמעינן דמתרפאין בכל איסורי הנאה של דבריהם אפילו בחולה שאין בו סכנה ואפילו דרך הנאתן, וכוונתו מדמתרפאין באיסורי תורה שלא כדרך הנאתן לחולה שאין בו סכנה לכן הוא הדין באיסורי הנאה דרבנן גם דרך הנאתן מותר, ואתר כך כתב ומיהו לענין אכילה אין