לדוד אמת פח

ו גם הגידים טוב שיהיו מבהמה כשרה לאכילה: ז יתקן דו מעפצא ודברים הבאים מן העץ: ה הקולמוס יהיה מקנה לא מנוצה: ט כשיהיה הקולמוס מתוקן לכתוב ישים ראשו ופיו ויגלגלהו בריר הפה ויאמר כשם שריר זה טהור קוד' צאתו מהפה כך יהי' קולמוס הזה טהור שאכתוב בו ס"ת הקדוש או תפילין או מזוזה) ויכוין רי"ר גי' קדוש: י כשיטבול בדיו יאמר. כשם שקולמוס זה טהור כן יהיה זה הדיו טהור וקדוש שאכתוב בו ס"ת הקדוש

יא כשיטבול קולמוס יכוין גי' אריאל דיו הוא יוד: יב התגין יהיו כמו ווין קטנים ראשם בשמאל: יג שעטנ"ז ג"ץ ג' תגין. בדק חיה תג א' ולא יתייג בית דלת בראשן שיראו כעין ל' אלא עיקר תגין באמצע: יד הגם כי אותיו' מלאכת סופר לא יש תג באות ו' משם הוי"ה צריך לתייג ויהיו כל ד' אותיות מתוייגות בסוד בעטרה שעטרה לו אמו: טו טוב שבכל פעם שיתחיל לכתוב יאמר הריני כותב לשם קדושת ספר תורת משה וישראל ולשם קדושת כל שמותיו של הקב"ה המפורשים והרמיזים והמצורפים: טז בענין פתוחות וסתומות נכון לעשות אליבא דכ"ע: יז הסופר נכון שיטבול י"ד טבילות אחת להעביר הזוהמא והי"ג יכוין בשילוב שלשה שמות אהיה הויה אדני

יח נאה לסופר הטבילה תמידית: יט צריך הסופר לקדש עצמו שלא יאכל בשר בחול

כ יקדש פיהו מכל אלה וקללה ויהיה לשונו נקי וקודם שיתחיל לכתוב ותודה על מה שעבר

כא אם אפש' יזהר שיהיו תפילין עליו כל היום רש"י ור"ת או ש"ר. כב בעודו כותב לא יגע במקו' מכוסה ואם נגע יטול מיד ולא ישיח שיחת חולין

כג עיקר הכתיבה תהיה מהבקר עד חצות: כד יהיה לו מקום מיוחד שלא יכנס שם לא גוי וגויה ואפי' אשה

כ"ה קוד' שיתחיל לכתוב יאמר אב"ג בכונה גדולה: אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה אב"ג ית"ץ קבל רנת עמך שגבנו טהרנו כורא קר"ע שט"ן נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם נג"ד יכ"ש ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם. בט"ר צת"ר