קונטרס המרת הדת פוסלת קצה

דמ"ש הרמב"ם לאבד ממונו אינו הירושה אלא ממונו ממש וכמו שדייק מדברי ראבי"ה מתיבת ממונו. והרי הרב תה"ד גופיה כתב דלא פליג הרמב"ם עם רש"י וחילק בין נכסיו לנכסי היורש ע"ש הרי דדעת הרמב"ם מסכמת וגם מוהרימ"ט שכתב בסוף התשובה דפליגי הרמב"ם והרי"ף עם רש"י בתחי' תשו' כתב דלא פליגי וחי' כנז' והענין הוא דאם בשאר בנ"א סוברים הרמב"ם ואשירי דאסור גבי ב"ד מודים הם דהפקר ב"ד הפקר. אמור מעתה דמ"ש הרמב"ם תנתן ירושת אביהם להם היינו פסק רש"י דהבנים יורשים נכסי המומר ולא מבעיא במה שברשותם אלא דאפי' המופקר ביד אחרים שלא כיונו לזכות בחיים תנתן להם ומוציאין מידם ועיין מ"ש מוהרימ"ט שם ע"ד רש"י. באופן דמיירי הרמב"ם בנכסי המומר עצמו וזהו בעצמו דין ראבי"ה גבי אב ומעתה נצבו כמו נד דברי הסמ"ע על מתכונתם. וכן דברי הג"א ומוהר"ם כנ"ל. ובאמת כי הייתי סובר לבאר כן בדברי הרמב"ם לא לדעת הסמ"ע לומר שכן הבין אלא שכן יהיה האמת לולי כי בעת העתקה הגיע לידי תשו' הרמב"ם שציין הכנה"ג הובא' בשו"ת נחלה ליהושע סי' כ"ה וז"ל. בתשובת שאלה בשאלות הנדפסות כתב על אשה שנשתמד בעלה דכך הדין שלא ליטול כתובתה עד שיגרשנה או עד שימות עדיין היא אש"א אבל גאוני מזרח ומערב אמרו שתטול כתובתה אם רצתה וכן מעשים לפנינו בכל יום ודבר זה קנס הוא לזה הרשע וסמכו על מה שאמרו הפקר ב"ד הפקר ומדרך זה באו להוראה זו וכן אנו עושים תמיד שכל מי שנשתמד אם נפלה לו ירושה תנתן לבניו הכשרים ואם אין לו בנים בישר' תנתן ליורש אחר הראוי לירש כאלו אם לא היה זה בעולם וטעמם גם בזה משום הפקר ב"ד הפקר עכ"ל. הרי דאע"ג דדקדקנו מה שדקדקנו וירא ישר'אל את הי"ד הגדולה דבריו נוטים למה שפירשתי מ"מ דברי התשו' ידים מוכיחות הויין דגם מ"ש בס' היד הכי הוי ולעולם דקדוק דלאבד ממונו הוא ודאי כנז"ל וגם ה"ן בענין הכתובה ממונו הוא שהפקירו ואפשר כיון לזה. ועכ"פ הסמ"ע מיהא נ"ל שכן הבין ולא ראה דברי הרמב"ם בתשו'. וממ"ש הראוי לירש כאלו אם לא היה זה בעולם ול"ק כאלו מת ולפחות כאלו אינו בעולם מבואר דאין טעמו כמ"ש מני"ר ופו"ד דחשבי' ליה כמת. ולדידי חזי לי דבא לו' שזה היורש יהיה ראוי לירש למת אפי' שלא היה זה בעולם כלו' דיהיה ראוי לירש מחמת המת ולא מחמת המשומד ונקט בלשון זה להודיע לנו דטעמו הוא משום דהקנס שקנסו הוא כאלו לא היה בעולם ונ"מ לירוש' אבי אמו וירושת אשתו דאינם יורשי' כמ"ש התה"ד

היוצא מן המחובר כי לפי' ה' פ"מ בדעת הסמ"ע דאמרי' למה נקנסיה אפי' בירושה הבאה למשומד היה מקום לקיים דינו של הרב הפוסק עליון למעלה יצ"ו נגד הרב תה"ד אם לא כי עינינו הרואות דאודויי אודי ליה להרב תה"ד בדינו גם הסמ"ע גופיה. ולענין שאלת הרב הפוסק לענין המתנה אית לן ס' הסמ"ע דלפי' בדברי התה"ד דיוקו של הרב הפוסק שפי' קא דייק מר. וגם יש לנו ס' הרב ידידיה ז"ל שהביא המרדכי דחלוק בפי' על התה"ד אפי' בנדון התה"ד גופיה. האמנם הרא"ש חלוק עליו כמ"ש הכנה"ג ז"ל ודבריו תמוהים מצד עצמם כנז"ל ואין דעתי מסכמת וכ"ש דמרן בב"י הביא ס' הרא"ש ותה"ד בב"י ולא חלק עליהם ואע"ג שלא העלתם על שלחנו הטהור אינו מוכרח דחולק עיין בי"מ כללי מרן ואף האומרים דחזר היינו משום דראה חולקים והכא ליכא חולקים זולתי הר"ר ידידיה ז"ל ואפי' אם היה רואה דבריו ודאי לא הוה שביק להרא"ש דהוא אחד משלשה עמודי ההוראה שהרב"י סומך עליהם ולא פליגי עליה לא הרי"ף ולא הרמב"ם ואדרבה מדברי הרמב"ם בתשו' הנ"ל מוכח להפך וכ"ש שמוהרימ"ט ולח"ר ומוהראנ"ח מנגדים לס' הלזו. וכ"ש אם נאמר בזה טעמא דלא אתי ס' ומוציא מידי ודאי עיין הרד"ך ז"ל ועיין לעט"ר מרן מלכא כמוהר"ם סוזין ז"ל בס' חקי חיים סי' ט"ל. ומה שהשיג עליו הרב המחבר ז"ל שם יישבתי קצת במקום אחר. ובהדי ארחאי ראיתי להרב עדות ביעקב שתמה על ספיקו של מוהר"ש יונה ז"ל דמאי קא מספ"ל אחר שראה תשובת הרא"ש ע"ש שהניחו חלק. ואחר המח"ר לא הביט הב'ן ביעקב דנדון הרא"ש לא היתה כ"א בת המשומד לא כן נדונו שיש למשומד אח כשר ויש למשומד בן דנמצא אחיו של המשומד הוי יורש ודאי חצי הנכסי' ואמינא לא אתי ס' ומוציא מידי ודאי והיינו דמספ"ל. ע"כ גליתי דעתי כהגלות נגלות אחד הרקים. נהרא נהרא ופשטי' לא אוכל לשאוב מים עמוקים. לדוד משכיל החכמה והמדע שתי שמות מוחלקים. את אשר יבחר יקריב אליו הקרובים והרחוקים. תזרם ורוח תשאם מפרר וזורה לרוח לרבות את השחקים. או זורקו לים קצוי ארץ וים רחוקים. לקיים ספי'ר גזרתו ידי יסדה על הספר ובדיו כתובים מדובקים. קושטא קאי האמת אהובה העולה על רוחי ורעיוני על משכבי מכתבן מילייהו אם רק כדים רקים. כך היא חובתי לחוות דעי אם טוב ואם רע באמת אמרו מודים מודים משתקים. הכ"ד איש צעיר גלה בריש גולים מארצו יצא ארץ מרחקים. עמ"ק חברון שושנת העמקים. הלומד תורה לפרקים. בין צוקו'ת ובין צרת'ן נותן ריוח בין הדבקים. שפיל ואזיל בשליחותייהו דרבנן קדישי להחיות נפשות עצובות הנאנחים והנאנקים. שם בה' מבטחו שלוחי מצוה אינם נזוקים: הצעיר ישראל אליקים ס"ט.