קונטרס המרת הדת פוסלת קפא

קונטריס המרת דת פוסלת

זד במקום שפסק משה משם התחיל. גדול אדוננו הרמב"ם בס' היד הלכות נוחל ומנחיל. פסקיה בסכינא להאי דינא ומכאן יצא נחיל. כוורת דבורי'ם כאן בדברי תורה ראשית תבואתו. ידוד בא עד הרא"ש בתשו' כלל י"ז עיין עלה. ובנה עליה דייק והוכיח במישור תוכח'ת מגולה. מדיהיב טעמא לבטל. המתנה דמצית אמרת בת בתחילה. היא אומרת אנא מנח א"ד יריתנא ליה את כל בית נכאתו צא ולמד באתר דלית גבר. דמצי מימר מא"ד ולא יקום דבר. היות הירושה משאר קרובים אי הכי מילתא דמסתבר דמעשיו קיימים מעשה איש ופקודתו

וקם שבט מישראל חלא בר חמרא היותי כא' הרקים ו מאי דפשיטא ליה למר להלכה פסוקה דלא אמרינן מכח א"ד לגבי שאר יורשים לדידי מספקא לי דלכאורה נר' דאפי' בשאר יורשים איתיה כדאיתא בב"ב דקנ"ט ע"ב אבל לענין דינא לא והתניא נפל הבית וכו' מאי לא יורשי האב בני מורישיו אחי וכו' לא יורשי האב אחיו מורישיו אחי דאבוה ע"כ. וכתב מוהרש"א ז"ל לא יורשי האב וכו' ולפי ס' המק' דאמר נמי מורישיו אחי צ"ל דהיינו נמי שנפל הבית על ראובן ועל שמעון וחנוך אומר ראובן מת ראשון דהשתא מכח ראובן בא חנוך לירש דומיא דיורשי לפי סברת המק' עכ"ל. הרי דמצי אמר חנוך מכח אחוה דאבא קאתינא לפי סד' הש"ס דהוא המסקנא אמיתית כמ"ש רשב"ם. הן אמת דמוהרש"א אשתמיט מיניה מ"ש הר"ב התרומו' ש' מ"ח ח"ג דכתב משם מ"כ ואיכא לעיוני אי אמרי' הכי בשאר יורשין או לא וכו' ומיהו לכאורה נר' מן הגמרא דה"ה לשאר יורשין דהא מק' מדתנן נפל הבית וכו' ופי' מורישיו אחי כגון וכו' א"ן י"ל יורשי האב בני דקאמרי' בגמ' אעליו ועל אביו קאי אבל אעליו ועל מורישיו שהן אחי גם יורשי האב נמי אחי וכו' אבל לעולם דוקא באבי אביו דאמ"ל תחת אבותיך יהיו בניך אבל בשאר יורשין לא וכן ראוי לדון ע"כ ועדיפא מינה בש"מ לב"ב משמיה דהראב"ד שכ' וז"ל ק"ל הכא איך י"ל אליאב בנו של חנוך חנוך אבי מת ראשון ואני יורש חצרון דודי וכי מהיכן בא לאליאב ירושה מחצרון אם לא מחנוך אביו ואם נאמ' בבני בנים הרי הם כבנים ויכו"ל מכח אבי האב קאתינא נאמר בן בבני אחים שהם כבנים ואיך יכו"ל מכח דודי קאתינא ע"כ נ"ל דהאי דקאמר מאי לאו יורשי האב בני והוא על אליאב לא קאי אלא על יורשי האב בלחוד וכו' ע"ש הרי דמפשט פשיטא ליה דלא אפשר לומר כן ולא מכח דאין לך בו אלא חידושו שהוא נמנע. ודעתי הקלוש' הוא היה אומר דאי מהא לא אירייא שהדי האח אינו יורש מן אחיו שהרי האב קודם לכל יוצאי יריכו כדתנן במתני' דקט"ו כשמת האב יורש בנו והיינו דנחשוב כאלו האב ירש ומת עכשיו וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שם דהוי כאלו מת האב ופירושו שירש הוא הכל ונבקש זרעו להורישו ועיין רשב"ם דקי"ו ע"ב ד"ה אבי האב וכו' וכיון שכן יכו"ל הבן מא"ד ק"א אחר שהגיע הירושה לזקנו דתחת אבותיך היא וסברא הלזו חפרוה שרים כאשר נביא לקמן. נמצא דעת הראב"ד דאינו יכו"ל מאח"ד. ויכולים אנו לדחוק דלא ס"ל לאוקמיה בהכי משום דכיון דיורש מחמת זקנו א"כ היה נפל הבית עליו ועל אביו כיון דבא לו' מאב"ד ואלו הוה מצ"ל מאח"ד בלתי הגעת הירושה לזקנו הוי תרי מילי ונ"מ לאם היה זקנו ערב בחוב ההוא וזה לא ס"ל שיאמר מאח"ד אך יודה שיאמר בירושת אחי אביו מאב"ד זה אנו יכולים לדחוק בדבריו ואין דבריו מצויים עתה בידי לראות אם יש בדבריו איזה סתירה לזה

אך ה"ה בפ"ה מה' נחלות ה"ה במה שפסק הרמב"ם דין נפל הבית וכו' כתב ומסקנא דגמ' דבכל היורשין כן אפי' בבן ואב שמתו ואין ידוע איזה מהן מת תחי' אין בני הבן היורשין את הזקן פורעין את חובות אביהם ע"כ. הרי דאדרבא משמע ליה דבבן ואב הוא יותר חידוש לו' מכח אח"ד משאר יורשין ובאמת שהוא תימה וכבר תמהו עליו הרב גד"ת שם והרב כנה"ג ח"מ סי' ד"ק עי"ע. והרב מש"למ ז"ל תמה אדרבא על דבריהם וז"ל ובמחי"ר מכבוד תורתם נר' דה"ה לא בא לאשמועי' אלא דלא נימא דדין זה דנפל הבית הוא דוקא היכא דיורשי האב הם אחיו של ראובן וכו' וכדדחי בגמ' אבל היכא דהיורש הוא הבן הו"א דהדין עם הבע"ח וכו' לזה כתב ה"ה דאפי' בבן ואב הדין כן משום דמצ"ל אנא מא"ד וכו' עי"ע. והנה לפי דבריו מדכלל בכל היורשין איכא למשמע דלאו דוקא אב ובן הוא דמצ"ל אמא"ד אלא אפי' בשאר יורשין. האמנם מ"כ אצלי מזה כמה שנים ע"ד הרב מש"למ ומלבד כי הרגשתי עליו במאי דקאמר הוא ז"ל אפי' בבן ואב ול"ק אפי' ביורש הבן כמש"ל משמע שכיון לפרש דברי ה"ה גופייהו שכתב אפי' בבן ואב שכונתו הוא זה וזה ודאי ליתא דמ"ש ה"ה אפי' בבן ואב הוא שמתו לא על הן הנשאר כחיים איך שיהיה בעיקרו של דבר כתבתי שהרב אד"ת והכנה"ג האמת אתם להבין כן מצד אחד והוא דממ"ש ה"ה אפי' בבן ואב שמתו מוכח דר"ל לא מבעיא אחים שמתו אלא אפי' אב ובן שמתו שהרי גם אם היורש הוא אחז מיירי בבן ואב שמתו נמצא דאומר' בן ואב שמתו לא יוציאנו מלו' את היורש ואי כוונת ה"ה היא למ"ש הרב מש"למ היל"ל אפי' בבן היורש דפי' הוא לאו דוקא אח היורש אלא אפי' בן היורש. ואם נאמר דתי' אפי' נמשכת למ"ש אין בני הבן היורשין פורעין וכו' ונאמר דנקט ה"ה באב ובן שמתו אדרבא כדי להורות דדוקא בבן ואב שמתו אין פורעין למעוטי אחים שמתו דיורש בן אחיו פורע דלא מצ"ל מאח"ד ק"א ונמצא אדרבה שגלה דעתו להפך ודלא כמ"ש ה' מש"למ דלא גילה דעתו. הלא גם זה לא יפלט מן הדוחק בלשונו דהכי הול"ל דבאב ובן שמתו אפי' בני הבן אין פורעין וכו' או לו' אפי' בן היורש את זקנו ודי. וכ"ש לדברי הרב מש"למ דכתב דלא גילה דעתו דודאי לא נ"מ מידי מ"ש בבן ואב שמתו ולא הול"ל אלא אפי' ביורש הבן. האמנם י"ל נמי להפך דאי תימא דכונת ה"ה הוא לו' דלאו דוקא אחים שמתו אלא אפילו אב ובן שמתו מאי האי דקאמר ומסקנא דגמ' והלא האי מילתא דלאו דוקא אחים שמתו אלא אפי' אב ובן שמתו מפור' במתני' דקתני עליו ועל אביו וכו' ובשלמא לפירוש הר' מש"למ ניחא קצת דכיון דס"ל כמ"ש רשב"ם דדחיית הש"ס הוא לומר שלא היה מוכרח ממתני' א"כ מ"ש בגמ' מאי לאו כ"ו הוא המסקנא וקרי ליה זה מסקנא אלא לפי' הרב גד"ת וכנה"ג מאי היא. ומיהו אינו כ"כ דוחק לומ' דמ"ש מסקנא דגמ' קאי למ"ש אין בני הבן וכו' ואין לו דמיון לתיבת אפילו דלא שייך לבסוף משום קשור הדברים. אך עדיין י"ל עוד דהול"ל בכל המורישין כן כיון דבא להוציא דלאו דוקא אחין אלא ה"ה אב ובן ול"ד למ"ש בעה"ת שאר יורשין דהתם כלא חד שאם המוריש דודו ממילא