קונטרס הספקות ג

קונטרס הספיקות

אמר יהודה הכהן אחי המחבר נ"י (הוא הגאון בעל קצה"ח) כאשר באתי להתלמד. בדיני ספיק' דממונ'. ופלוגת' דרבוות' וספיק' דדינא ראיתי אותם מופרדים ומפוזרים. בפניני לשונות הראשונים מאירים כספירים ונושאי כלי החושן לא שמו לבותם הפתוחות לאספם במקום מיוחד זולת הנשר הגדול שבצל כנפיו נחסה הרב הש"ך ז"ל שחיבר בהו ספר מיוחד. והוא יקר ונפלא שמו נאה לו תקפו כהן. ולי מה יקרו אמרותיו הטהורות ומה עצמו ראשיהן. בו אסף כל לשונות הראשונים והאחרונים ממה שדברו בהאי ענינא כמעט שלא העלים לשון א' מהמחברים שקדמוהו שלא הביאו או רמו עליו בטביעת עינא ובחכמתו הנפלאה וסברתו הישרה מסיר מהם כל מכשול וסתירה. ומי אני לספר הודו הלא כל הארץ האירה מכבודו אבל עדיין השאיר אחריו פרט ועוללות כאשר בעיני ראיתי ומצאתי שבח לשמו נורא תהילות. ואמרתי להעלות פה הדברים אשר חנני הש"י ויתעל' בהאי מילתא להעיר לב המעיין לבד ולא לפסוקי הלכתא וקראתיו קונטרס הספיקות ע"ש ענינו וגם להיות שרואה אני שהרב ז"ל מאלים כח התפיסה בכל כוחו ואונו ובעניותי איפכ' מיסתברא וכסייעת' דר"ח הספיקות כו' ואי ס"ד כו' בממונו של כהן פוטר ממונו. וחלקתיו לכללים וגם לסעיפים ולא אכפיל בהעתקת לשונות המחברים אשר כבר הם מובאים בת"כ ערוכים ושמורים. ומהעוזר כל נעזר אבקש סיוע ועזר

כלל א בו יבואר דכל ספק ממון קולא לנתבע ואפילו הוא טוען שמא ותובע ברי ואפילו קיימא באגם אלא דאיתא לנתבע חזקת מרא קמא. ובו יבואר דין המקדש אשה בספק ממון מהו דין הקידושין הללו ודין ספק ממון עניים אימת דינו לחומרא ואימת דינו לקולא

א נקטינן ספק ממון לקולא לנתבע דקי"ל כחכמי' דסומכוס דאמרי זה כלל גדול בדין המע"ה והלכך כל תיקו דממונ' או בעיא דלא איפשט' קולא לנתבע עבדינן כן הסכימו רוב גדולי הראשונים ז"ל וכל האחרונים ז"ל ובהגהת אשר"י פ"ב דב"מ כתב בשם ר"ח ורי"ף דכל תיקו דממונ' חולקין ע"כ ואינהו סברי הלכת' כסומכוס דממון המוטל בספ' חולקין וכ"כ הרשב"ם בב"ב דהלכת' כסומכוס אבל אנן לא קי"ל כך אנא כרבנן וכ"כ הרי"ף בפר' הפרה וגם בכל תיקו ובעי' דלא איפשט' פסק דהמע"ה עד שבקצת מקומו' סתם לפטור כאלו איפשט' לקול' כמו שיתבאר להלן ומ"ש הג"א בשם הרי"ף דחולקים על הרי"ף דשערים נתכוין כמ"ש הרב ז"ל בסי' ובסמ"ג עשין ע' כתב ז"ל ושוין ר"ת (כצ"ל וכן הגיה הרב ז"ל) ורבי משה ורש"י בתיקו דאיסור' לחמר' מכל וכל כך תיקו דממונ' לקול' מכל וכל ולא כדברי רב לאי גאון שפירש יחלוקו שאין הלכה כסומכוס ועוד כי אף סומכוס אינו אומר דבריו כי אם בספ' שראוי להסתפ' כהאי דשור שנגח את הפרה ונמצ' עוברה בצדה ואינו ידוע אם קודם שנגחה או אחר שנגחה שאף לבעלי דינין הדבר בספ' ע"כ. ומדבריו למדין דבספיק' דדינא סומכוס נמי מודה דהמע"ה. וכ"כ התוספות בבכורות (מ"ח) דאפילו לסומכוס לא מסתבר לומר שחולקין בספ' זה שחכמים מסופקין בהוראה. וכ"כ הרשב"ם בפ' ג"פ (קס"ו) ז"ל תיקו והמע"ה דכיון דמסתפ' דינא לב"ד האיך יוציאו מיד המוחזק ולא דמי לממון המוטל בספ' דחולקין דהתם עיקר המעשה אינו ידוע לנו איך היה הלכך פוסקין להן ב"ד את הדין שיחלוקו אבל כ"מ שעלתה ההלכה בתיקו הואיל ואין הדיינים יודעין לפסו' הדין היו שותקין והמחזי' יחזי' במה שבידו עכ"ל וכ"כ בתשובת הגהת מיימון לס' נזיקין סימן ו' ע"ש. וברור שגם הסמ"ג נתכוין להאי טעמ' דהרשב"ם ור"ל דלא אמר סומכוס חולקין אלא לספק שראוי להסתפ' גם לבעלי דינין והיינו ספ' בגוף המעשה אבל ספ' דדינא לאו שמיה ספ' שיפסו' הדיין ע"פ שיחלוקו והרב ז"ל בסימן ו' פירש בדעת הסמ"ג ע"פ שיטתו שהעלה דס"ד מיקרי טענת ברי. ומש"ה בספיק' דדינא גם סומכוס מודה דהמע"ה שהמוחזק יכול לומר אין הדבר ס' אצלי אלא הסבר' נוטה לי בבירור שהדין עמי ע"כ. ולא נהירא ואפילו לשיטתו לא תועיל שהרי לרבה בר רב הונא אפילו בברי ממש סובר סומכוס חולקין כדאיתא בריש מציע' והרשב"ם דפוס' כסומכוס אפילו, בברי ממש סובר הכי כנראה מדבריו בב"ב

ב ולדידי קשי' עלוהי דהרשב"ם וסיעתו דסברי דבס"ד גם סומכוס מודה דהמע"ה מהאי דשלהי השואל בב"מ דסבר רב נחמן דאפילו בא בסוף החודש כולו למשכיר ובודאי אינו חולק על מתניתין דתני התם להדיא דמעשה בא לפני רשב"ג ור"י ואמרו יחלוקו את חודש העיבור. אלא דר"נ סובר דאינהו כסומכוס ואיהו כרבנן דהמע"ה וקרקע בחזקת בעלים עומדת וכ"כ שם הר"ן והריטב"א וכ"כ התוס' בח"ה