כתב יד רש"י על מנחות פח:

גמ' חוץ הוא - מחוץ למחנה היו מטהרין את המצורע ולמה להו לקדושי:

ואי נזיר - שמקדש רביעית ללחמי נזיר:

לחם בשחיטת איל הוא דקדיש - ולא בשמן כדאמרי' בפ' התודה למה ליה לשמן כלי שרת הא לאחר אפייתו [לא קדוש] הוא עד שחיטת האיל:

רביעית שמן לכל חלה וחלה - דשש חלות היו בבוקר ולוג ומחצה שמן היינו רביעית לכל חלה:

מארץ מרחק - ר' חייא עלה מבבל כדאיתא בפ"ק דסוכה:

חצי לוג למה נמשח אי לחצי לוג מים דסוטה חולין הוא - בתמיה וכי חולין הם המים שיהא צריך לקדשן:

והא מים קדושים כתיב - דאמרינן בספרי אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו:

ה"ג חצי לוג למה נמשח אי סוטה חולין הוא מים קדושים כתיב אי תודה כו':

נדשן השמן - כלומר נתמלא [שמנו] מדשן הפתילה אינו יכול להדליקו עד שמדשנו:

כמדה ראשונה - חצי לוג:

אי כמה שחסרה - כלומר אותה מדה שהשליך לחוץ:

דמשער ליה - קודם שישליכנה יתנהו במדה אחת:

א"כ כו' והדרך - וחידודך כלומר מחודד אתה דהכי דרשינן במסכת [שבת ס"ג ע"א] והדרך צלח רכב אלו שני תלמידי חכמים שמחדדין זה את זה בהלכה:

על דבר אמת - שיפה (צערתני) [השבתני]:

נר של מקדש - נרות של מנורה שבהן נותנין את השמן והפתילה:

של פרקים - של חוליות לא של חוליות ממש שיוכל לפורקן ולסלקן מן המנורה אלא שיכול לכופפה למטה ולזוקפה במקומה ובלעז פליירי':

קסבר כי כתיב ככר ומקשה - דמשמע מחתיכה אחת יעשה הכל:

אמנורה ונרותיה - הנרות הם מחוברים בה מאותה חתיכה עצמה ואין יכול לסלקן בשעת הטבה לגרוף את הדשן ואי לאו דמפרקא הואי שיכול לכופפה לא היה מתטייבה יפה:

מסלקן - לנרות מן המנורה:

ומניחן באהל - במקדש:

ומקנחו בספוג כו' - אלמא מקשה לאו אנרות קאי דאין באות מאותה חתיכה ויכול לסלקן:

מצי מזיז לה - בתמיה ואי הוה מצי מזיז לה אמאי לא הוה מזיז לה לקנחה יפה יפה:

אלא אימא לא היתה זזה - שאין יכול לסלקה:

על גבה - [על כל] נר לכסויי והנר היתה ארוכה כמין ספינה קטנה:

כשהוא מטיבה - לנר דוחק לטס כלפי פיה והנר מתגלה וכופפה הנר למטה:

וכשהוא נותן בה שמו - לאחר שזקפה בתחלה דוחק את הטס:

כלפי ראשה - ראש שהוא מחובר למנורה והטס היה מנוקב באמצע ונגד הנקב נותן את השמן לתוך הנר. פיה מקום שהוא הפתילה: